במסכת שקלים (פ"ו מ"א) נאמר, שהיו שלוש עשרה השתחויות במקדש. לפי דעה אחת במשנה (משנה ג שם), ההשתחויות היו מול שלושה עשר שערי העזרה. לפי דעה אחרת (במסכת מידות פ"ב מ"ג) היוונים פרצו שלוש עשרה פרצות בסורג (שהכעיס אותם, מפני שהוא מציין את הגבול שעד אליו מותר לגויים להיכנס - ביאור הגר"א שם), וכאשר החשמונאים ניצחו אותם, תיקנו את הפרצות וקבעו שמעתה מי שעובר ליד אחת מהן, ישתחווה לה', כהודאה על סילוק היוונים. רבי יהודה (בתוספתא בשקלים פ"ב הי"ז, לפי פירוש 'מנחת ביכורים') מתאם בין שתי הדעות: כנגד פירצה היה די בקידה קלה, ואילו כנגד שער היה צריך להשתחוות לגמרי, בפישוט ידים ורגלים, כדין ההשתחוויה במקדש.

מתי משתחווים? לפי שתי הדעות, אדם לא חייב להשתחוות שלש עשרה פעמים בכל כניסה למקדש. אלא שאם עבר ליד אחת הפרצות או אחד השערים, עליו להשתחוות, ואם הקיף את כל המתחם - ישתחווה שלש עשרה פעמים (פירוש 'עזרת כהנים' במידות שם). אמנם, כל מי שעלה להר הבית הקיף אותו (מידות פ"ב מ"ב), אבל לא בצמוד לשערי העזרה או לפרצות בסורג, אלא בהיקף חיצוני.

אגב, מעניין לציין, שהראשונים ('סדר טרויש' סימן ט) עמדו על כך שבספר תהלים מוזכרת שלש עשרה פעמים השתחויה לה', כנגד שלש עשרה ההשתחויות שבמקדש (לשון השתחויה מופיעה בתהלים שבע עשרה פעמים, מתוכן ארבע פעמים אינן השתחויה לה': מה, יב; עב, יא; פא, י; קו, יט).