חידוש העבודה בזמן הזה

האם אין משום דחיקת הקץ במאמצים לבנות את בית המקדש

שאלה:

שלום וברכה, בעזרתכם ובעזרת מקורות נוספים, הגעתי למסקנה כי אין צורך במשיח בכדי לשרוף פרה אדומה ובעזרת מאמר שלכם, ראיתי כי ניתן לגדל קהילת כהנים טהורים. אך רציתי לדעת, האם אין בכך דחיקת הקץ? האם מותר לפעול בכדי להביא לחידוש עבודת הקורבנות ובניין המקדש? אשמח, אם תשובתכם תכלול מקורות ואם יש מחלוקות בעניין, אשמח לשמוע עליהן.

תשובה:

אני מניח, כי מה שעומד בבסיס ההנחה שלך בדבר דחיקת הקץ, הם דברי חז"ל המובאים במסכת כתובות ובעוד מקומות באשר ל'שלוש השבועות'. כך מובא שם: "דאמר [ר' יוסי ברבי חנינא]: ג' שבועות הללו למה? אחת, שלא יעלו ישראל בחומה; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי" (כתובות קיא,א).

באשר לשלוש השבועות, כבר נכתב רבות מדוע איסורים אלו לא רלוונטיים לגבי העלייה לארץ וחידוש ההתיישבות בה.

אפשר לקרוא על כך במקומות רבים, אך אומר בקצרה כמה דברים:

א. שלוש השבועות אינם דברי הלכה אלא בגדר דברי אגדה.

שלושת השבועות אינן עניין של הלכה, והראיה הברורה לזה היא שהרמב"ם לא הביא אותן בכל היד החזקה שלו בשום מקום, אף שמטרתו בספרו לקבץ את כל הדינים שבתורה שבכתב ושבעל פה, ולא ייתכן שהשמיט דין מהם אם הוא סובר אותו להלכה. וכן אין דין זה של דחיקת הקץ מופיע בשום מקום בשולחן ערוך או בנושאי כליו. ואמנם, אף על פי שאין עניין השבועות איסור הלכתי, מכל מקום הרבו חז"ל להזהיר עליהן, וזה משום שרצו שלא יבואו ישראל למרוד באומות בזמן הגלות, דבר שעלול להביא על ישראל חורבן ושואה, כמו שאירע לאחר כישלון המרד הגדול שהביא לחורבן המקדש, ולאחר מרד בר כוכבא, ולכן הזהירו מאוד על זה. וכן הרמב"ם עצמו הזהיר באגרת תימן, שלא ילכו אחרי משיח שקר והסתמך על השבועות, משום שראה שהליכה אחרי משיח השקר הזה, תביא אסון על קהילות ישראל בתימן.

(וראי שו"ת אבני נזר יו"ד תנד אות נא שעניין השבועות הוא שבועה לנשמה בשורשה, אבל אין בזה לא ציווי ולא אזהרה. וראה גם שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' א אות לח שכתב כדברינו שאין כאן עניין של הלכה, אלא אזהרה חמורה מפני העתידות).

ב. שלוש השבועות נאמרו בזמן הגלות ולא כיום.

אפילו אם נאמר שהשבועות הן עניין של הלכה או הנהגה שחז"ל הדריכו את עם ישראל, אין הן נוהגות בזמננו כלל, שכל עניין השבועה שלא למרוד באומות, אינו שייך כלל אלא בזמן שישראל משועבדים לאומות ונמצאים במדינתם תחת שלטונם, שאסור להם למרוד בהם. אבל בזמן שישראל יש להם מדינה משל עצמם – אין שייך כלל לדבר על מרידה, שאין זה מרידה, אלא כל מדינה עושה בשטחה כרצונה. וידועים דברי רבנו בעל "אור שמח" במכתבו משנת תרפ"ב, שכתב שלאחר החלטת ועידת סאן רמו שבה החליטו כל האומות להטיל על בריטניה להגשים את הצהרת בלפור, להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל – "סר פחד השבועות", וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שנכונים הדברים לאחר הקמת המדינה בפועל.

וכבר כתבו גדולי ישראל באשר לביטולן של שלוש השבועות, שהצהרת בלפור ולאחריה ועידת סן-רמו, וההחלטה על תוכנית החלוקה של האו"ם ברוב קולות - ראייה היא שבטלו שלוש השבועות (ספר אהלי יעקב פרשת אמור תש"ח). כך גם כתב ר' יהושע מקוטנא כי התעוררות האומה לשוב לארצה, היא בגדר פקידה מאת ה', המבטאת כי תם זמנן של השבועות: "ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה (לעלות לארץ) הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בליבותם, קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה (וראי גם מהר"ל בחידושי אגדות למסכת כתובות דף קי"ב; שו"ת הריב"ש ועוד). וכשם שלגבי הקמת המדינה שלטון, וצבא, אין אנו נוקטים שיש בהם דחיקת הקץ, כך אין מקום לומר זאת לגבי בניין המקדש.

ג. בניין המקדש והקרבת הקרבנות הם מצוות עשה מן התורה, שאין היתר לבטלן בכוח טענות מן האגדה או ההגות.

מצוות בניין המקדש היא מצות עשה מן התורה, וכמו שפותח הרמב"ם בתחילת הלכות בית הבחירה: "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש...". וכך מוסיף הרמב"ם ומפרט את הלכות המקדש ובניינו, ואין מקום בכל ספר עבודה וקרבנות בו כותב הרמב"ם, שמצווה זו בטלה בזמן מן הזמנים. הרוצה לטעון כי יש זמן בו מצוות אלו בטלות, עליו ההוכחה, כי התורה נצחית היא ואין מצוה ממצותיה בטלה בזמן מן הזמנים. כך אמרו חכמים על הפסוק האמור בבניין המקדש:

"ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו – לדורות!" (שבועות יד,ב).

ואכן במשך הדורות כאשר הדבר התאפשר, ניסו גדולי ישראל לקיים מצווה זו, כפי האפשר. בימי יהושע בן חנניה, מחכמי הסנהדרין שחי בזמן המקדש ולאחר חורבנו, אפשרה מלכות רומי לבנות את המקדש כמה עשרות שנים לאחר חורבנו, כמתואר בבראשית רבה (סד,י) והעם נענה לקריאה ואף נאסף כסף רב למטרה זו, עד שהתבטל הדבר בעצת השומרונים.

אף מרד בר כוכבא על פי לא מעט חוקרים, החל בעקבות ביטולה של ההבטחה לבניין המקדש על ידי הקיסר הרומאי של אותו הזמן (ייתכן שהסיפור על ר' יהושע בן חנניה עמד ברקעו של המרד, ואין כאן המקום להאריך בזה).

גם בתקופת הגלות הארוכה ישנם קטעי ידיעות על ניסיונות לחידוש העבודה כשהארץ הייתה בשליטת מלכויות ועמים שונים: רומאים, צלבנים, מוסלמים וכו'. אחד הדיונים שבאו בכתב הוא, המובא בספר 'כפתור ופרח' מאת ר' אשתורי הפרחי מבעלי התוספות שברח מצרפת והתיישב בירושלים, ובספרו כתב: "ר' יחיאל מפריס, אמר לבוא לירושלים בשנת שבע עשרה לאלף הששי (1257) ושיקריב קרבנות בזמן הזה" (כפתור ופרח פרק ו). הרי שלא חשש לדחיקת הקץ בבניין המקדש.

עם פלישת נפוליאון בראש צבאותיו לארץ ישראל, יצא נפוליאון בקול קורא לעם היהודי לשוב למולדתו ההיסטורית, והדברים ידועים. בשנת תקנ"ט (1799) יצא מכתב מאת ר' אהרן הלוי רבה של ירושלים, בו הוא קורא לעם היהודי להיענות לקריאה ולעלות ולבנות את ירושלים:

"... העלו אפוא אבר כנשרים ואזרו גבורה כאריות כאבותינו בימי נחמיה בן חכליה ועזרא בן שריה לקומם את חומות ירושלים המיותמת ולהקים מקדש לה' בו ישכון כבוד מעתה ועד עולם...".

ידועה התכתבותם של ר' עקיבא איגר והחתם סופר, באשר לאפשרות להקריב קרבן פסח בזמן הזה, וכן ר' אליהו גוטמאכר, המהרי"ץ חיות ר' נתן אדלר, ובפרט ר' צבי הירש קאלישר שעסק בנושא זה לא רק מן הפן ההלכתי אלא גם בפן המעשי.

בתקופה הסמוכה לזו, ר' יהודה אלקלעי ממבשרי שיבת ציון עסק רבות בהתעוררות שיבת ציון וחידוש העבודה, ואף הוציא תחת ידו ששה עשר חיבורים שונים בנושאים אלו ובפרט בביסוס ההכרה כי הגאולה בא תבוא בדרך הטבע, בשיבת ישראל לארץ בדרך טבעית ואף בניין המקדש.

כל זאת מבואר כבר בדברי הירושלמי על מסכת מעשר שני: "אמר ר' אחא, זאת אומרת שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד" (מעשר שני פ"ה ה"ב).

להרחבה בנושאים אלו, תוכלי לעיין בספר 'אם הבנים שמחה' לר' שמחה טייכטל הכותב על כך באריכות, ורק אצטט מעט: "עוד מצינו בדברי חז"ל (סוטה לה,ב ועוד) שאנשי בית שמש נענשו עונש גדול על התרשלותם לחזור אחרי הארון שהיה שבוי בידי פלשתים שבעה חודשים... שהיה עונשם על שלא היו מחזרים על הארון להשיבו... אמר הקב"ה אילו תרנגולתו של אחד מהם אבדה – היה מחזר עליה כמה פתחים להביאה, וארוני [בשדה פלשתים] אני אשגיח עליו?... (בראשית רבה נד,ד), ומכל שכן על בית המקדש כולו, עם הלוחות וכל כלי הקודש [שמתרשלים מלשוב ולבנות] על אחת כמה וכמה...", ועוד כתב: "ונראה פשוט שבית המקדש שלמטה – שיהיה מעשה ידי אדם – יבנה עוד קודם ביאת המשיח. שיהיה קיבוץ ישראל תחילה על ידי רישיון המלכויות ונבנה בית המקדש של מטה ואחר כך יבוא משיח".

ראי עוד מחזור המקדש לחג הפסח עמ' 123-152 העוסק בהקרבת קרבן פסח בזמן הזה על שלל היבטיו ההלכתיים והרעיוניים.

מקורות נוספים להרחבה בנושא חידוש העבודה שכתבו גדולי ישראל:

1. כפתור ופרח פרק שישי

2. נודע ביהודה מהדורא קמא סוף סימן לה

3. מנחת חינוך מצווה צה

4. חתם סופר יו"ד סי' רלו

5. תשובות מהריץ חיות סי' עו (נקרא גם קונטרס אחרון 'עבודת המקדש')

6. מאמר דרישת ציון וירושלים (השגות על 'דרישת ציון') לר' דוד פרידמן בעל שאילת דוד.

7. משפט כהן לראי"ה קוק צא-צב; צד, פיסקה ב.

8. עיר הקודש והמקדש לר' פרנק חלק ה' כולו מוקדש לאפשרות ההקרבה בזמן הזה

9. שו"ת ישכיל עבדי ח"א יו"ד יח סק"ז

10. שו"ת ציץ אליעזר ח"י סימן א.

11. ספר חדש שיצא לאחרונה ע"י יצחק שטרן הנקרא 'עת לחננה', העוסק בבניין המקדש השלישי וקרבנות בזמן הזה.