מעשה הקרבנות

האם הכהן שזכה בפייס בשחיטת התמיד, ממשיך להיות השוחט של קרבנות ציבור ויחיד של אותו היום?

שאלה:

האם הכהן שזכה בפייס בשחיטת התמיד, ממשיך להיות השוחט של קרבנות ציבור ויחיד של אותו היום? במידה שהייתה חלוקה נוספת בין שאר הכהנים, איך היו מתחלקים בעבודות, ע''י הממונה? או פייס נוסף? כמו כן אותה שאלה לגבי שאר המצוות: קבלה, הולכה, זריקת הדם של מוספים שבת וראש חודש וכו' - הכל נעשה על ידי אותו הכהן שיצא בפייס של תמיד השחר?

תשובה:

הדעה המקובלת היא שלקרבנות יחיד אין פייס. ראה משנה יומא כו,ב האומרת: "במה דברים אמורים [שמחלקים את הקרבן למספר קבוע של כהנים] בקרבנות ציבור, אבל בקרבן יחיד אם רצה להקריב מקריב". ורש"י שם מפרש: "אם רצה להקריב כהן - יחיד את הכל, ובלא פייס" - מקריב. וכך גם דעת הר"י מלוניל והמאירי. ולשון התוספתא (יומא פרק ב) מסייעת לפירוש זה: "בקרבן יחיד כל הרוצה להקריב מקריב".

אולם בירושלמי כתוב: "פרו של יחיד שיהא קרב בששה", ויש מן המפרשים שלמדו מהירושלמי הזה שיש פייס נפרד לכל קרבן יחיד (מראה הפנים), או שמי שזכה בקרבן התמיד - זכה גם בעבודות של קרבנות היחיד של אותו יום (משנה למלך תמידין ומוספין ד,ט).

דעת הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות (ו,יט) אינה ברורה, מפני שהוא מציין שקרבן יחיד שונה מקרבן ציבור רק באשר למניין העובדים, אך לא מציין איך בוחרים את הכהן.

המשנה למלך מבאר, שלדעת רש"י שאין פייס בקרבן יחיד, יש אפשרות שבעל הקרבן יבחר את הכהן. אך לבסוף כותב בפשטות שכל כהן שקדם – זכה, כפשט לשון המשנה. ונראה לומר, שלדעת רש"י, אין חשש ממריבה על קרבנות היחיד, מפני שהיו רבים, וידי הכהנים היו מלאות, והחשש למריבה היה שייך רק בקרבנות הציבור ובעבודות החשובות.

[כדאי לעיין גם באיגרת אריסטאס מימי הבית השני, אודות היקף העבודה הסדירה במקדש, לפיה אכן היו קרבנות רבים בכל יום].

לגבי קרבנות ציבור:

תמיד של בין הערבים - אין לו פייס נפרד, אלא הכהנים שזכו בעבודות תמיד של שחר, זוכים גם בעבודות תמיד של בין הערבים (יומא כו,א; רמב"ם הלכות תמידין ומוספין ד,ח).

לגבי קטורת של בין הערבים נחלקו הראשונים (מחלוקתם תלויה בהבנת הגמרא ביומא שם): הרמב"ם (תמידין ומוספין ד,ח) ועוד ראשונים סוברים, שיש פייס בכל יום לקטורת של בין הערבים. בעוד שיש ראשונים (למשל תוס' יומא כו,א ד"ה אלא, כפי שדייק בדבריו הרש"ש שם) שסוברים שהמקטיר קטורת של שחר, מקטיר גם את הקטורת של בין הערבים.

בשבת שבה מתחלפות המשמרות באמצע היום – היה פייס נפרד לכל העבודות של בין הערבים.

מוספים - תוספות ישנים (יומא כו,ב ד"ה שני בזיכי) מסתפק אם היה פייס נפרד למוספים, או שהזוכה בעבודה מסויימת בתמיד - זוכה בה גם במוספים, והרמב"ם (תמידין ומוספין ד,ט) מכריע כצד השני: "וכל שזכה בעבודה מעבודת התמיד של שחר הוא זוכה בה בשני כבשי מוסף". זה לגבי מוספי שבת, ומסתבר שהוא הדין לגבי מוספי ראש חודש וראש השנה. אולם ברגלים שכל המשמרות היו עובדות, נראה, שהיה צריך לעשות פייס על כל קרבן בפני עצמו. כי כל קרבן ניתן להקרבה למשמרת אחרת (כמובא במשנה סוכה נה,ב).