החיוב בפסח הוא בהקרבה ביום י"ד בין הערביים, וההקרבה היא לשם אכילה בליל ט"ו, ורק מי שמסוגל לאכול בליל ט"ו, יכול להשתתף בהקרבה ביום י"ד. אם כן, לו נניח שרק בר מצווה יכול להשתתף בקרבן - עליו להיות בר מצווה ביום י"ד.

אולם הדין הוא שגם ילד קטן שיכול לאכול כזית מן הפסח, רשאי לאכול ממנו ואביו צריך לתת לו מן הפסח (סוכה מב ע"ב). יש דיון בראשונים האם זהו דין תורה, שנלמד מ"שה לבית אבות, שה לבית", או שזהו דין דרבנן. מכל מקום, הרמב"ם (הלכות קרבן פסח פ"ה ה"ז) כותב שקטן שהיה מנוי על פסח ראשון ואחר כך נעשה בר מצווה בין פסח ראשון לפסח שני, פטור מפסח שני.

להרחבה בעניין זה ראה בספר 'שערי היכל' על מסכת פסחים, מערכה קלא.