הר הבית

האם יש להיזהר מטומאת מדרס בהר הבית?

שאלה:

האם יש להיזהר מטומאת מדרס בהר הבית?

תשובה:

מדין תורה, אדם יכול להיטמא רק באחת משתי דרכים: או שהוא מקור הטומאה, כגון שהוא זב, זבה, בעל קרי, מצורע וכיוצא בזה. או שהוא נטמא מאב טומאה אחר, כגון שנגע בשרץ בנבלה או במת. מדין תורה אדם יכול להיות אב הטומאה (זב, מצורע, טמא מת) או ראשון לטומאה (בעל קרי, או שנגע באב טומאה) בלבד (ראה אבות הטמאות י,ז).

איני יודע למה כוונתך שיש להיזהר מטומאת מדרס בהר הבית. אם כוונתך שיש להיזהר שלא לגעת במושב שישבה עליו נידה או זבה לאחר שטבל לשם הר הבית. הנה באמת משכב ומושב הוא כל חפץ שראוי לישיבה או שכיבה, כגון כיסא או מיטה, וכאשר ישבה עליו נידה או זבה - נעשה החפץ נעשה אב הטומאה. אולם הנוגע במדרס הרי הוא ראשון לטומאה בלבד (ויש מקרים שאף בגדיו ראשון לטומאה ראה לדוגמא הלכות מטמאי משכב ומושב ו,א-ב), אך לעולם האדם הנוגע בזב או במשכבו, לא יהיה אב הטומאה בדרגת זב. ואין איסור לאדם שהוא ראשון לטומאה באופן זה, להיכנס להר הבית, ולא יהיה חמור מגע במדרס הזב מטמא מת, וכמו שכותב הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש "ומשלחין זבין וזבות נדות ויולדות חוץ לשתי מחנות שהוא חוץ להר הבית... טמא מת, אפילו המת עצמו - מותר להיכנס להר הבית" (ביאת מקדש ג, ג-ד). ואין משתלח מהר הבית אלא טמא בטומאה היוצאת בגופו, אבל טמא שרץ או נבלה מותרים בהר הבית (ראה רש"י יבמות ז,ב והוא דבר פשוט), והוא הדין מי שנגע במדרס הזב שאינו אלא ראשון לטומאה, ולא מצינו בשום מקום שהנוגע במדרס אסור בהר הבית.

אם כוונתך, שאסור להכניס בגדים טמאים במדרס לשטח הר הבית, אכן בתוספתא מובאת דעת ר' שמעון: "ר' שמעון אומר כשם שאין זבין וזבות נדות ויולדות נכנסים להר הבית כך משכבן ומושבן כיוצא בהן" (תוספתא כלים א,יא). אולם כבר דן הרב גורן זצ"ל בספרו 'הר הבית' (בפרק כח) בשאלה זו והכריע שאין הלכה כר' שמעון המובא בתוספתא, מפני שר' שמעון הוא דעת יחיד וחכמים חולקים עליו, ואף הרמב"ם אינו מביא דעתו להלכה, ואם כן בגד טמא מותר להכניס להר הבית, וכך כתב המנחת חינוך (שסג) "הנה בהר הבית לא מצינו ברמב"ם כלל שילוח כלים כמו במקדש" (וראה עוד בספר אל הר המור עמ' קכ- קכז שכן הורו הגרש"ז אוירבך ועוד מגדולי הפוסקים, שאין לחוש לשיטת ר' שמעון הנ"ל). אכן, למקום העזרה עצמה אסור להכניס כלים או בגדים טמאים, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש (ג,טז), אלא שאין בזה חיוב כרת.