אמנם יש מקור להנחה זו בדברי האור החיים הקדוש (בראשית מט, כח), על פי ספרי (בהעלותך צב) אך בספרי שלפנינו רק נאמר: "בכל מקום שנאמר לי הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים... בבכורות הוא אומר כי לי כל בכור בבני ישראל", אך לא נאמר שם שהבכורה קיימת לעולם בהקשר לעבודת המקדש, אלא שלעולם הבכורות 'שייכים' לקב"ה, ולעולם יש לאב לפדות את בנו הבכור. אדרבה, בתחילת ההלכה נאמר גם: "...בכהנים הוא אומר וכהנו לי (שמות כח מא) בלוים הוא אומר והיו לי הלוים (במדבר ח יד)...". ומכל מקום הדעה הפשוטה והמקובלת אינה כך, אלא בחירת הכהנים והלויים היא לעולם, ככתוב בכמה מקומות בתנ"ך (כגון שמות כט, ט, ודברי הימים-א כג, יג, וראה בהרחבה בספר 'שערי היכל' על מסכת זבחים, מערכה רצ"ח, ובפרט הערה 16).