החגים במקדש

האם כל בני המשפחה חייבים להביא שלמי שמחה, או שאב המשפחה פוטר אותם?

שאלה:

האם כל אחד מבני המשפחה מעל גיל 13 בבנים ומעל גיל 12 בבנות צריכים להביא שלמי שמחה, או שאב המשפחה מביא קרבן אחד ופוטר את כולם, כולל אשתו?

תשובה:

נסביר תחילה את שאלתך: בזמן שבית המקדש קיים, בשלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות) יש מצווה להביא לבית המקדש שני קרבנות שלמים - קרבן חגיגה וקרבן שנקרא 'שלמי שמחה' ולאכול את בשרם בירושלים, ובנוסף - קרבן 'עולת ראיה'. שאלתך היא, האם זוהי חובה אישית על כל אחד ואחת, או ניתן להביא קרבן משפחתי (כמו בקרבן פסח, "שֶׂה לבית אבות, שה לבית. ואם ימעט הבית מהיות משה - ולקח הוא ושכנו...", שמות פרק יב).

מסתבר, שאת קרבנות השלמים ניתן להביא במשותף. כך מפורש בתוספתא (חגיגה פ"א ה"ד) לגבי קרבן החגיגה, שניתן להביאו באופן משפחתי ואפילו בשיתוף משפחות אחרות, ואם כן הדבר קל חומר לגבי שלמי השמחה, שעיקרם איננו הבאת הקרבן, אלא האכילה ממנו לשמחת החג (ראה רמב"ם הלכות חגיגה ב,י; שם א,א ובר"י קורקוס, בסופו). כמעט לא יתכן אחרת: השלמים צריכים להיאכל תוך יומיים לכל היותר, וקשה לאדם אחד להספיק לגמור כבש שלם. אמנם ברור שאין חובה אישית לאכול הכל, אלא רק לוודא שהכל ייאכל בזמן הנקוב, אבל אם כל אחד חייב להביא קרבן נפרד - קשה להניח שיספיקו לאכול את כולם.

לגבי עולת הראיה הדבר פחות ברור, אך ב'טורי אבן' (חגיגה ו ע"א) סובר שגם הוא יכול להיות משותף.