לדעת חכמים בגמרא בתענית יז ע"א, חל איסור על הכהנים בזמן הזה לשתות יין משום "מהרה ייבנה המקדש" ויכול להיות מצב שנצטרך כהן לעבודה ולא נמצא, בגלל ששתה יין, אבל להלכה פסק הרמב"ם כאביי שם, שאיסור זה נהג תקופה מסויימת אחר החורבן, אך בתקופת התלמוד מכיון שעברו שנים רבות ובית המקדש טרם נבנה - בטל האיסור. לאור האמור, האיסור על הכהנים הוא רק בזמן שהמקדש קיים ולכהני המשמר שעובד באותו שבוע (עיין הלכות ביאת המקדש פ"א הלכה ו-ז ברמב"ם ובראב"ד).

באשר ללויים, מדברי רש"י (ליתר דיוק: המיוחס לרש"י) בתענית טו ע"ב ד"ה אנשי מעמד, ניתן להבין, שלדעתו איסור השתייה שהוזכר במשנה לגבי אנשי המשמר, חל גם על משמרת הלויים שבאותו שבוע וגם על הישראלים שבאותו מעמד. אולם ב'גבורת ארי' שם סובר אחרת, ודייק מהמשנה, שאיסור השתייה נאמר על כהנים בלבד, והטעם, שלא מצאנו שלוי ששתה יין אסור לשיר במקדש. ב'מעשי למלך' (ביאת המקדש פ"א ה"ז) העיר עליו, שאמנם אין איסור מיוחד על עבודת הלויים כשהם שתויים, אבל קיים איסור כללי להיכנס לעזרה בשכרות, משום שאין זה "מורא מקדש" (רמב"ם, ביאת המקדש פ"א הי"ז).