על מזבח הנחושת נאמר: "נבוב לוחות תעשה אותו" (שמות כז,ח). רש"י במקום מפרש: "לוחות עצי שיטים מכל צד והחלל באמצע". על הפסוק "מזבח אדמה תעשה לי" (שמות כ,כא) מפרש רש"י על פי המכילתא: "שהיה ממלא את חלל מזבח הנחושת אדמה בשעת חנייתן", מסתימת דבריו משמע שלא היה לו גג.

הדברים מפורשים באברבנאל הכותב: "שיהיו דפנות המזבח מעצי שיטים, לא גגו, כי ימלאוהו עפר כמו שאמר 'מזבח אדמה תעשה לי'". וטעמו של דבר: "ואם היה המזבח מכוסה מעצי שטים היה נשרף ונשחת המזבח כיון שאש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (שמות כז).

הראבי"ה (חגיגה סימן תתח) לומד מן הפסוקים, שבניגוד לנאמר במזבח הזהב: "וציפית אותו זהב טהור, את גגו ואת קירותיו..." (שמות ל,ג), במזבח העולה לא נזכר 'גג', ומכאן שלא היה לו גג. בזה הוא פותר גם קושי מציאותי. אם היה גג ממתכת למזבח, כיצד הכוהנים היו הולכים יחפים על גגו של מזבח הנחושת בזמן ההקרבה, בוודאי היו נכווים, שכן מתכות מעבירות חום. הראבי"ה דוחה את האפשרות שהיה כאן מעשה ניסים, שכן לא מצאנו בחז"ל נס בדבר.

גם לדעת הספורנו והחזקוני לא היה גג למזבח הנחושת (שמות כז,ח), וכך גם דעת המלבי"ם (שמות כ,כא): "כי לא היה לו גג... ומלאוהו אדמה ונתחבר עם אדמת המשכן".

בנוסף, יש לציין כי מבחינה טכנית, קשה למלא את כל חלל המזבח באדמה, אם המזבח סגור מלמעלה.

בניגוד לאמור לעיל, מן המדרש משתמע כי היה גג למזבח הנחושת (תנחומא תרומה סימן יא): "אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים אמרת לי לעשות מזבח עצי שטים ולצפותו נחושת ואמרת לי אש תמיד תוקד על המזבח אין האש מעברת אותו צפוי ושורפת את העץ? א"ל הקדוש ברוך הוא למשה ... מזבח העולה אעפ"י שכתוב בו אש תמיד תוקד על המזבח לא הנחשת עתיד לבער ולא העצים נשרפין... שמא האש יורדת מלמעלן לשעה היתה, לפיכך לא היה נזוק, אש המזבח יתירה שלא היתה זזה הימנו לא ביום ולא בלילה...".

דבר מעניין נמצא בחזקוני. כידוע, מן המחתות עליהן הקריבו אנשי עדת קורח את הקטורת, נצטווה משה לעשות ציפוי למזבח. החזקוני, שכאמור פירש שלא היה גג למזבח, מפרש שמן המחתות הללו עשו גג למזבח הנחושת, שעד אז לא היה לו גג (במדבר יז, ד-ה).