חידוש העבודה בזמן הזה

האם מותר להאיר את המקדש באמצעות חשמל?

שאלה:

האם נכון שכאשר יבנה המקדש, יהיה מותר להאיר אותו ע"י חשמל שזה האור המשובח בימינו?

תשובה:

מסתבר שמותר יהיה להוסיף למקדש תאורה חשמלית, אבל מנורת המקדש, שהיא מצווה מן התורה להדליק באופן מסוים, תהיה בשמן זית זך ככתוב בתורה.

ובהרחבה:

מצאנו בדברי חז"ל, שפרטים שונים בבית המקדש השני היו שונים מבית המקדש הראשון, ומדובר בעיקר בדברים שלא נתפרשו בתורה ואין להם משמעות הלכתית, אלא צורך שימושי או ליופי בלבד. בעניינים כאלו ניתן ללכת על פי הצרכים המתחדשים והאפשרויות שקיימות בידי הציבור, ומסתבר שניתן לשנות אפילו בהתאם למושגי היופי המקובלים בכל תקופה ותקופה. כך נראה מהגמרא בבבא בתרא (ד ע"א), המספרת שהורדוס רצה לצפות את כל הבית בזהב, וחכמים יעצו לו שלא לעשות כן, אלא לקשטו בצורת גלי הים, מפני שכך נראה הדבר יותר יפה. נראה שלא היתה בידיהם מסורת כלשהי על כך שיש לזה חשיבות הלכתית. הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פ"א הי"א) כותב באופן כללי ש"מפארין אותו ומייפין כפי כחן, אם יכולין לטוח אותו כולו בזהב ולהגדיל במעשיו - הרי זו מצוה". ניכר מדבריו, שאין תבנית קבועה ליופי זה. לכל האמור ראה בהרחבה בספר 'שערי היכל' על מסכת זבחים, מערכה עט: "הכל בכתב - האפשרות לבצע שינויים במבנה המקדש".

לעומת זאת לגבי המנורה, התורה ציוותה במפורש לעשותה באופן מסוים ולהדליק אש בנר שמן: "חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם" (ויקרא כד, ג). על כגון זה נאמר העיקר באמונה: אני מאמין באמונה שלמה שזאת התורה לא תהיה מוחלפת. על פי הרעיון שבדבריך, הרי אפשר גם להחליף את התכלת בציצית בצבע של טמבור ולהחליף את ספרי התורה והתפילין והמזוזות בספרים מודפסים. אם היה כתוב בתורה: "הדליקו אור נאה", ללא פירוט, היה ניתן לומר שהאור הנאה ישתנה לפי מושגי הדור והתקופה, אבל כאשר התורה אמרה משהו מסוים - זה מחייב לדורות.

אמנם ראיתי דעה תמוהה של הרב יוסף משאש זצ"ל ('אוצר המכתבים' ח"ב סי' אלף שה), שלפיה בבית המקדש השלישי תהיה הדלקת המנורה בחשמל, והביא דוגמאות לכך משינויים אחרים שהיו במקדש או שמפורטים בנבואת יחזקאל. המעיין יראה, שהראיות הממשיות שהביא, הן מצורת המקדש ובדברים שלא התפרשו בתורה, אך לא לגבי צורת עבודתו ובדברים מפורשים, ואין כאן המקום להאריך. אציין גם, ששאלה זו נוגעת הלכה למעשה כעת, לגבי האיסור לעשות מנורה לשימוש פרטי, כדוגמת מנורה הכשרה למקדש (ולו גם בדיעבד). לעניין זה דנו הפוסקים על מנורה חשמלית, והתירו את עשייתה מחוץ למקדש, משום שהיא אינה כשרה למקדש (הרב הרצוג, פסקים וכתבים, ח"ד סי' מח; יחווה דעת ח"ג סי' סא, ראה שם מקורות רבים כדרכו בקודש).

מעבר להיבט הפורמלי של שינוי התורה, יש בהלכות המקדש ועבודתו עניינים עמוקים וקשה לקבוע באופן החלטי טעם מסוים למצווה ולהחליט לפי זה, שבימינו יש לקיימה בצורה אחרת. רק לסבר את האוזן: מפסוקי התורה עולה, שיש קשר הדוק בין המנורה לשולחן (עיין ויקרא כד, ושמות כו, לה). אפשר להסביר זאת בדרכים שונות, וביניהן, שיש הקבלה בין המנחות שבמזבח החיצון, הכוללות סולת ושמן ולבונה, לבין מה שבהיכל: שמן במנורה וסולת ולבונה בשולחן (כך מבואר בבמדבר רבה, נשא, פרשה יג, יט; וראה במאמרו של הרב הראשי דוד לאו שליט"א ב'מעלין בקודש' כח על שמן המנורה כקרבן). אם כן, אנחנו זקוקים לשמן דווקא. האם אפשר כל כך בקלות להחליט שאנחנו יודעים בצורה ברורה, מה טמון בכל עניין ולהמיר אותו במשהו שנדמה לנו טוב יותר?