בגדי כהונה

האם סדר לבישת בגדי הכהונה מעכב?

שאלה:

במקרה שהכהן לבש קודם את הכותנת ואח"כ את המכנסיים – האם זה מעכב, והאם עליו להתפשט וללבוש את הבגדים לפי הסדר.

תשובה:

הדבר נידון בספר שערי היכל על מסכת יומא (הוצאת מכון המקדש, ירושלים תשס"ו), מערכה ל"ט, עמוד צ"ה.

להלן הקטעים הרלוונטיים מתוך הספר (בשינויים ובדילוגים קלים):

הדין ומקורו

לבישת בגדי הכהונה מתוארת בכמה פרשיות בתורה. בפרשת המילואים (שמות כט,ח-ט; ויקרא ח,יג) הסדר הוא - כתונת, אבנט ומצנפת, ולא נזכרו המכנסיים. אולם בפרשת צו (ויקרא ו,ג), לגבי תרומת הדשן, נאמר: "ולבש הכהן מדו בד [כלומר, הכתונת] ומכנסי בד ילבש על בשרו". ובפרשת אחרי מות (ויקרא טז,ד), בעבודת יום הכיפורים, נאמר: "כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגר ובמצנפת בד יצנף". מפסוקים אלה משתמע, שלבישת הכתונת קודמת למכנסיים.

ברם, חז"ל הסיקו מפסוקים אלו להיפך. כך נאמר בברייתא ביומא (כג,ב): "מניין שלא יהא דבר קודם למכנסיים? - שנאמר [בתרומת הדשן]: 'ומכנסי בד ילבש על בשרו'", כלומר, "על בשרו" משמעו, שזה הבגד הראשון שעולה על גוף הכהן (רש"י). הגמ' בסנהדרין (מט,ב) מסבירה, שהתורה הקדימה להזכיר את הכתונת משום חשיבותה, שהיא מכסה את כל הגוף, אבל למעשה לבישת המכנסיים קודמת. ראה גם דעת תוספות (יומא שם ד"ה מניין) שיש צורך בשני הפסוקים, האחד מלמד על כהן הדיוט והשני על כהן גדול.

בהמשך הגמרא (יומא כה,א) מבואר, שהמכנסיים צריכים להיות הראשונים ללבישה מבין בגדי הכהונה, אבל אין מניעה שהכהן יהיה לבוש בבגד של חול בשעת לבישת המכנסיים. אדרבה, כך נהגו מפני הצניעות, ללבוש את המכנסיים בעוד הכהן לבוש בבגדי חול, ואחר כך לפשוט את בגדי החול ולהחליפם בבגדי קדש.

האם סדר הלבישה מעכב?

כמה אחרונים כתבו, שאם הכהן לבש את הבגדים שלא כסדרם - עליו לפושטם, וללובשם שנית (גבורת ארי; מנחת חינוך מצווה צט). בשו"ת תורה לשמה לרבי יוסף חיים מבגדד, בעל ה"בן איש חי" (סי' ח) הוסיף, שבמקרה זה הכהן צריך לפשוט גם את המכנסיים ושוב ללובשם, מכיוון שלבישתם הקודמת לא היתה כדינה.

בגבורת ארי למד את הצורך ללבוש מחדש מכך, שדין קדימת המכנסיים נלמד משני פסוקים (כדברי התוספות הנ"ל), כלומר, שסדר זה מעכב (לפי כלל המופיע במקומות רבים, בענייני קדשים גם דבר שנאמר בתורה במפורש אינו מעכב, אלא אם כן הוא כתוב בתורה פעמיים - "שנה עליו הכתוב לעכב". דין בגדי כהונה הוא כדין קדשים לעניין זה, כפי שעולה מגמרא במסכת יומא עא,ב). מדבריו משמע, שאם עבד הכהן עבודה בבגדים אלו – עבודתו פסולה. (הגבורת ארי למד מהגמרא בסנהדרין מט,ב, שסדר הלבישה דומה לסדר העברת סימני הנקיון על הכתם, במובן זה, שאם שינה מן הסדר – לא עשה כלום. אך ראייתו מהגמרא שם אינה מוכרחת, עיין שם, ודברי הגבורת ארי בעניין זה חסרים, ואפשר שלא קבע קביעה נחרצת בעניין). לעומת זאת, הרב אלישיב זצ"ל ('הערות במסכת יומא' לדף כה,א) סובר, שאמנם הכהן צריך לחזור וללבוש את הבגדים, אבל הדבר פשוט, שאין זה מעכב את העבודה.

כדבריו נראה בבירור מהרמב"ם (הלכות כלי המקדש י,א), הכותב: "כיצד סדר לבישת הבגדים? לובש המכנסיים תחלה... ואחר כך לובש הכתונת", ולא ציין, שאם הפך את הסדר - עבודתו פסולה; ואילו בהמשך (הלכה ו'), לגבי דין חציצה, כותב הרמב"ם במפורש: "שלא יהיה דבר חוצץ בין בשרו לבגדים, אפילו נימא אחת... הרי זו חציצה ועבודתו פסולה". כך מפורש גם במאירי (סנהדרין מט,ב): "וסדר זה אינו מעכב, אלא הקדים אחד לחברו כשר, הואיל והעמידן על תכונתם".

אם כן נראה, שלכתחילה על הכהן לפשוט את בגדיו וללבוש אותם שוב לפי הסדר; אך בדיעבד, אם לא עשה כן – עבודתו כשרה.