א. ציור אדם

מקור האיסור: נאמר: "לא תעשון איתי" - לא תעשון אותי. בפיסול או בציור דמות אדם, כביכול, עושים את צלמו של הקב"ה.

הרמב"ם בהלכות עבודה זרה (ג,י) פוסק: "אין אסור לצור לנוי אלא צורת האדם בלבד, לפיכך אין מציירים לא בעץ ולא בסיד ולא באבן צורת האדם, והוא שתהיה הצורה בולטת כגון הציור והכיור שבטרקלין וכיוצא בהן... אבל אם היתה הצורה מושקעת (=שקועה) או צורה של סמנין (=צבעים), כגון הצורות שעל גבי הלוחות והטבליות או צורות שרוקמין באריג הרי אלו מותרות".

השולחן ערוך (יורה דעה קמא,ד) פוסק כהרמב"ם, ועל כן אין איסור בציור דו-ממדי שטוח שאינו בולט.

מלבד זאת מוסיף השולחן ערוך בסוף הסעיף וכותב: "ואם הם להתלמד, להבין ולהורות, כולן מותרות אפילו בולטות".

התמונות של מכון המקדש אינן עשויות אלא להתלמד בהם, ולכן הדבר מותר אפילו לשיטת הרמב"ן, וכל שכן לדעת הרמב"ם שהיא ההלכה המקובלת.

ב. בובת הכהנים

לגבי בובות הכהנים באולם התצוגה של מכון המקדש.

אמנם בראשונים מובא, שיש איסור לעשות פסל של אדם שלם, אבל כבר כתבו פוסקי זמנינו, שזה נאמר בעשיית פרצוף אדם או צורת אדם לנוי, כגון אנדרטה וכיוצא בזה, שהיא צורה קבועה. אבל בובות העשויות לצורך תינוקות לשחק בהן [והוא הדין לבובות ראווה בחנויות בגדים], נראה שאין בעשייתן שום איסור, וכל שכן שמותר לקנותן ולהשהותן ברשותו.

זאת, מפני שלדעת התוספות (עבודה זרה מג,ב) כל עיקר האיסור בזה הוא משום חשד עבודה זרה, ואילו לגבי בובות, הכל יודעים שאין בזה שום סרך של עבודה זרה, ובמיוחד בזמנינו. עוד כתבו אחרונים, שבזמן הזה אפילו גוים אין עובדים לצורת אדם, ואין כאן חשד לעבודה זרה. ולכן יש מקום להתיר. ובפרט שגם במקרה זה שמדובר בדמויות העשויות להתלמד בהן - הדבר מותר לכתחילה.

ועוד, שהרמ"א כתב בסוף הסעיף הנזכר בשו"ע, שכאשר מדובר בציורים או דמויות של רבים, שאין בזה שום חשד עבודה זרה, מותר. והוא הדין כאן שהציורים והבובות הם רכוש הרבים ומוצגות ברבים לצורך לימוד, ולכן הדבר מותר בלי שום פקפוק.

מלבד זאת, כמדומני שפגמו את הבובות, כדי שלא תהיה צורה שלימה (כמבואר בשולחן ערוך שם סעיף ז).

להרחבה ראה: שו"ת אזני יהושע (א, יג); שו"ת יביע אומר (ח"ג יו"ד סי' ח); שו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' סד).