כפי שציינת בדבריך, לארבעה כלים היו טבעות לנשיאה: הארון, השולחן, מזבח הנחושת (העולה) ומזבח הזהב. ננסה להשיב על שאלותיך לגבי כל אחד מהכלים:

הארון. בפסוק נאמר כך (שמות כה,יב): "ויצקת לו ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו, ושתי טבעת על צלעו האחת ושתי טבעת על צלעו השנית". יש כמה דעות לגבי מיקום הטבעות ובמספרן, אנסה לעשות סדר בדברים:

א. לדעת רש"י, הטבעות היו בזווית הארון למעלה בסמוך לכפורת (וכך דעת ר' אברהם בן הרמב"ם). והיו בסך הכל ארבע טבעות. שתיים בכל צלע כפי שהפסוק מפרש בחציו השני.

גם לדעת הרמב"ן היו ארבע טבעות, אך לדעתו הן היו קבועות בחלק התחתון של הארון, כדי שכאשר ירימו אותו הלווים על כתפיהם, יהיה הארון גבוה מעל הכתפיים (וכך גם דעת רבנו בחיי).

לדעת הטור, הטבעות היו ממוקמות בשליש העליון של הארון, אבל לא ממש למעלה, וזה על פי דברי הגמרא במסכת שבת (צב,א) "גמירי, דכל טונא דמידלי במוטות [כל משא שנישא במוטות] - תילתא מלעיל, ותרי תילתי מלתחת [שליש מעל ושני שליש מתחת].

ב. האבן עזרא בפירושו הקצר כותב שהיו ארבע טבעות כרש"י, אך בפירוש הארוך הוא כותב שעל פי פשט הפסוק נראה שהיו שמונה טבעות, ולדעתו חציו השני של הפסוק לא מפרש אלא מוסיף. ארבע טבעות היו למטה על 'פעמות' הארון כלומר על רגליו של הארון, שכן האבן עזרא מחדש שהיו לארון רגלים בתחתית, מפני שאין זה כבוד שיהיה הארון מונח בעצמו על הארץ ללא רגליים. אם כן למטה על רגליו היו ארבע טבעות ליופי, ומלבד זאת היו ארבע טבעות למעלה כרש"י ובהן הוכנסו הבדים לנשיאה.

ג. דעה נוספת היא דעת תוספות במסכת יומא (עב,א) שהיו שמונה טבעות כדעת האבן עזרא. לדעת תוספות, בארבע טבעות היו קבועים בדים שאותם לא היו מוציאים, אך לא בבדים האלו היו נושאים את הארון. לדעת תוספות, בטבעות הנוספות, שהיו למעלה או למטה מהטבעות שבהן הבדים קבועים - בהן היו מכניסים בדים רק לצורך המסעות, וכשהיו עוצרים היו מוציאים אותם (זאת על פי הבנתם בפסוק בבמדבר ד,ו עיי"ש).

ד. דעה נוספת היא דעת ר"י בכור שור מבעלי התוספות (וכן כתב החזקוני והאור החיים), שהיו שמונה טבעות. ארבע היו קבועות בארון, ועוד ארבע טבעות היו בתוך הטבעות הקבועות, טבעת בתוך טבעת, ובהן היו מכניסים את הבדים לנשיאת הארון.

לכל הדעות, הטבעות היו קבועות בדופן הקצרה, באופן שהבדים הוכנסו לרוחבו של הארון והרווח בין הבדים היה אורכו של הארון, שתים וחצי אמות. זה על פי הגמרא במנחות צח,א שכל הכלים במקדש היו ארכן לארכו של בית חוץ מהארון שהיה ארכו לרחבו של בית וממילא הבדים היו קבועים על הצלע הקצרה של הארון, באופן שכאשר נושאים את הארון, אורך הארון הוא המפריד בין הנושאים.

אגב, לשון 'ויצקת' שנאמרה בטבעות הארון, באה ללמד שאין הטבעות עשויות מקשה אחת עם הזהב המצפה את הארון, אלא הציווי הוא לקחת זהב אחר וממנו לצקת את הטבעות.

השולחן. בפסוק נאמר כך (שמות כה,כו-כז): "ועשית לו ארבע טבעת זהב ונתת את הטבעת על ארבע הפאת אשר לארבע רגליו. לעמת המסגרת תהיין הטבעת לבתים לבדים לשאת את השלחן".

ראשית, נתעכב לבאר את לשון הפסוק: ארבע רגלי השולחן קבועות בארבע פינותיו של הקרש הרחב – השולחן עצמו. הרגלים הן עמודים מרובעים שגובהם אמה וחצי. מאחר שהעמודים מרובעים, נמצא שישנה זווית אחת של רגל השולחן, שנמצאת בהמשך של זוית השולחן עצמו. פינה זו נקראת בלשון הכתוב 'פאה'. בכל פאה קבועה טבעת אחת. את הבדים העבירו גם כאן בצלע הקצרה של השולחן, כך שנשארו אמתיים רווח בין הבדים (חזקוני).

הטבעות יהיו 'לעומת המסגרת' כלומר, כל ארבע הטבעות יהיו במרחק שווה מתחת המסגרת של השולחן, על הרגלים ולא על המסגרת עצמה (רש"י; רשב"ם; חזקוני). לא מפורש בפסוק, באיזה מרחק הטבעות יהיו גבוהות מן הארץ, אך המלבי"ם מפרש שהם היו בטפח הסמוך מתחת למסגרת, שזהו בתחילת השליש העליון של גובה השולחן.

גם לדעת הסוברים שבארון היו שמונה טבעות, טבעת בתוך טבעת - בשולחן היו רק ארבע טבעות (אור החיים).

יש לציין שהנצי"ב בפירושו 'העמק דבר' מחדש פירוש אחר ושונה מכולם: הפאות הן מעין קרש המחבר את רגלי השולחן זו לזו. כלומר בין כל שתי רגלים סמוכות היו קרשים המחברים אותן, סך הכל ארבעה קרשים - והם ארבע פאות. בכל פאה כזו, במרכזה, הייתה טבעת שבה היו משחילים את הבדים, סך הכל ארבעה בדים והיו מרימים את השולחן שמונה אנשים. מאחר והייתה רק טבעת אחת לכל בד, היו צריכים להקפיד להניח את הבד בדיוק במרכזה, כאשר מרימים את השולחן. הנצי"ב מציין שכאשר הניחו את השולחן, הוציאו את הבדים, שהרי אין זה אפשרי להשאיר את הבד בטבעת אחת בצורה יפה.

מזבח הנחושת. אלו הפסוקים השייכים לעניין (שמות כז, ד-ז): "ועשית לו מכבר מעשה רשת נחשת ועשית על הרשת ארבע טבעת נחשת על ארבע קצותיו: ונתתה אתה תחת כרכב המזבח מלמטה והיתה הרשת עד חצי המזבח: ועשית בדים למזבח בדי עצי שטים וצפית אתם נחשת: והובא את בדיו בטבעת והיו הבדים על שתי צלעת המזבח בשאת אתו".

למזבח עשו 'מכבר מעשה רשת נחושת', כלומר, מעין מעטפה מסביב למזבח של רשת נחושת עשויה נקבים נקבים. הרשת הייתה ממוקמת תחת גובה חצי המזבח. יש אומרים שהרשת הייתה מעין לבוש על גבי המזבח, אך לא הייתה חלק ממנו. זאת, מפני שהמזבח צריך להיות ריבוע מושלם, ואם היו קובעים בו את הרשת ואת הטבעות, זה היה פוגם בריבוע ולכן ציווה הכתוב לעשות רשת, ועל הרשת לקבוע את הטבעות, וכך המזבח נשאר רבוע, והרשת הייתה צמודה ומהודקת על המזבח ולא נפלה ממנו (מלבי"ם). ויש אומרים שהרשת הייתה ממש חלק מהמזבח עצמו (רלב"ג).

על כל פנים, ברשת הזו קבעו ארבע טבעות בארבע הפינות ונשאו את המזבח ארבעה לווים בשני בדים שהיו משחילים בטבעות. ר' אברהם בן הרמב"ם כותב שלא התפרש אם הטבעות היו בראש הרשת, באמצעה, או בתחתיתה. בפירוש דעת מקרא מצדדים שהמילים 'ועשית על הרשת ארבע טבעות' משמע בחלק העליון של הרשת, ולפי זה הטבעות היו בגובה חצי המזבח.

מזבח הזהב. הפסוק בפרשת תצוה (שמות ל,ד) אומר: "ושתי טבעת זהב תעשה לו מתחת לזרו על שתי צלעתיו תעשה על שני צדיו והיה לבתים לבדים לשאת אתו בהמה".

מרש"י משמע שהיו ארבע טבעות, שכתב (שמות ל,ד): "על שני צדיו – שתי זויות שבשני צדיו", כלומר היו שתי טבעות בשתי הזויות שבכל אחד משני הצדדים, סך הכל ארבע טבעות (כך פירשו בספר "דעת זקנים מבעלי התוספות" את דברי רש"י הללו), וכן פירשו האברבנאל והמלבי"ם.

אולם יש שפירשו שלא היו למזבח הזהב אלא שתי טבעות (רבי אברהם בן הרמב"ם, רבי יוסף בכור שור, העמק דבר, רש"ר הירש). רבי יוסף בכור שור והרש"ר הירש מסבירים את שיטתם: היות ומזבח הזהב הוא כלי קטן – בגודל אמה על אמה (בערך חצי מטר על חצי מטר), לא היה צורך ביותר משתי טבעות. יש לציין שבפירוש הרש"ר הירש מובא שהטבעת הייתה באמצע הדופן ולא בזוית, עיי"ש, וכך ביארו גם ב'דעת מקרא'.

יש לציין שהפרשנים כתבו שאת מזבח הזהב לא נשאו ארבעה לווים אלא רק שניים, כל אחד מהם עמד באמצע ונשא על שתי כתפיו את שני ראשי הבדים (הדר זקנים; ריב"א; מלבי"ם).

הטבעות היו ממוקמות מתחת לזר, כלומר בחלק העליון של המזבח.