חידוש העבודה בזמן הזה

הסדר "מלך, מחיית עמלק, בניין בית המקדש"- האם הוא מחייב או לא?

שאלה:

בהלכות מלכים של הרמב"ם כתוב שסדר הגאולה יהיה: יעמוד מלך ימחה את עמלק ואז יקים את בית המקדש. אם כך - אז למה מתעסקים בבניין המקדש ולא בהמלכת מלך? למה משנים מהסדר שהרמב"ם כתב להלכה?

תשובה:

כדי לדייק בדברים, אצטט תחילה את לשון הרמב"ם, אליו התכוונת, בהלכות מלכים (א,א): "שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ: למנות להם מלך, שנאמר "שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו), ולהכרית זרעו של עמלק, שנאמר "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט), ולבנות להם בית הבחירה, שנאמר "לשכנו תדרשו, ובאת שמה" (דברים יב,ה)".

יש לשים לב לכך, שהרמב"ם לא מדבר כאן על הגאולה העתידה או על סדר הגאולה. להפך, הרמב"ם כדרכו בקובצי הלכה רבים, פותח בסקירה היסטורית הרלוונטית להלכות (ראי לדוגמא הלכות עבודה זרה, הלכות אישות או הלכות בית הבחירה) – וגם כאן הרמב"ם מדייק בדבריו ומסייג את הדברים: 'בשעת כניסתן לארץ'. כלומר, בהקשר להלכות המלוכה, מתאר הרמב"ם את מצוות המלכת מלך, שהיא קשורה בקשר ישיר להתבססות ישראל בארצו. אם נדייק יותר נשים לב, שגם בקשר למקדש, בחר הרמב"ם לצטט את הפסוק מספר דברים המדבר על בחירת המקום המיוחד לבית המקדש, ולא על עצם הבניין הנלמד מהפסוק 'ועשו לי מקדש'. הרמב"ם לא כותב שלא בונים את בית המקדש לפני שיש מלך, אלא שאת המקום אשר יבחר ה' יש למצוא רק לאחר שיש מלך בישראל. וזה אכן נעשה כמבואר בסוף ספר שמואל, בסוף ימי דוד המלך.

ראייה לדבר, אם הרמב"ם היה סובר שבניין בית המקדש תלוי במינוי מלך, הרי שהיה צריך לכתוב דבר זה בספר 'עבודה' או 'קרבנות' ובפרט בהלכות בית הבחירה. בכל ההלכות בספרים אלו לא נמצא שום תנאי מוקדם לבניין המקדש. כך פותח הרמב"ם את הלכות בית הבחירה (א,א):

"מצות עשה לעשות בית ליי' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש, וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה וגו'".

מיד לאחר מכן, מתאר הרמב"ם איך מצווה זו התקיימה בכל הזמנים למן הקמת המשכן במדבר ועד לבניין הבית הראשון (שם א,ב):

"כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו, ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה, ושס"ט שנה עמד משכן שילה וכשמת עלי חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש, וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש ומגבעון באו לבית העולמים, וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה".

דבר זה הוא פשוט. שכן, לא יעלה על הדעת, שכל המצוות התלויות במקדש, כ-200 במספר לערך, יהיו בטלות עד שעם ישראל יקים מלך. יש מצוה בכל יום להקריב קרבן תמיד, וזו מצוה שאינה תלויה במלך, וכמו כן הקטרת הקטורת, הדלקת המנורה, עשיית לחם הפנים וקרבן פסח. כל אלו מצוות שתלויות במקדש ואת המקדש מצווה להקים בלי קשר למלך. בכל ימי יהושע, השופטים והנביאים שקדמו למלכות דוד, התקיימו מצוות אלו במשכן שהיה בגלגל, בשילה, בנוב ובגבעון, כפי שמתאר הרמב"ם לעיל. רק בחירת מקום המקדש לדורות, הייתה מצווה זמנית שאותה תלה הכתוב במלכות. לאחר שנבחר המקום, שוב אין מניעה להקים את המקדש בהעדר מלך, ולהפך, כל זמן שלא בונים - אנו מבטלים מצוות רבות מן התורה.

לראייה נוספת לדבר, אביא שני מקורות שמהם מוכח שבניין המקדש אינו תלוי במלך:

א. עולי בבל, בנו את המקדש השני אף שלא היה להם מלך, ואדרבה הם היו כפופים למלכות פרס.

ב. הירושלמי במסכת מעשר שני (פ"ה, ה"ב) מתבטא במפורש: "זאת אומרת, שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד".