הקדושה תלויה בטהרה. תורה קבעה קדושה למקום מסוים: בית המקדש, וגם למאכלים מסוימים: בשר הקרבנות, תרומה, חלה, ועוד. הכניסה למקום המקדש וכן נגיעה ואכילה במאכלים הקדושים מותנית בכך שהאדם יהיה טהור מכל טומאה. טומאה זו יכולה לנבוע מכל מיני מקורות ("אבות הטומאות"). מכל הטומאות ניתן להיטהר בטבילה במקווה או במעיין, פרט לטומאת המת. נוכחות של האדם עם מת (אפילו ללא נגיעה בו, אלא רק בהימצאות תחת קורת גג משותפת אתו) מטמאת את האדם, ולא ניתן להיטהר מטומאה זו בטבילה במקווה בלבד, אלא רק באמצעות אפר הפרה האדומה. נמצא שכיום, כאשר הציבור טמא טומאת מת עקב שהות בבתי חולים וקברות, לא ניתן לגשת אל המקום הקדוש ביותר או אל מאכלים קדושים ללא פרה אדומה.