שתי הלחם היא אחת משתי מנחות שנעשית חמץ, אבל לחם הפנים אסור שיהיה חמץ, והנה המשנה במנחות (יא,ב) אומרת שלישת לחם הפנים נעשית בחוץ ואילו האפייה נעשית בפנים – בתוך העזרה. על זה ששתי מנחות אלו שונות משאר מנחות שנילושות בפנים כתבו התוס' משום שמנחות אלה אינן טעונות שמן (לחם משנה תמידין ומוספין ה,ז).

עכ"פ בכל המנחות צריך ללוש בפנים משום שחוששים לחימוץ, אבל לגבי לחם הפנים שקרבן ציבור הוא לא חוששים לחימוץ מכיוון שנוהגים בה בזריזות אף יותר מהכהנים (תוס' מנחות נה,א; אברהם יגל תמידין ומוספין ה,ז).