מעשה הקרבנות

מהי ההגדרה המדויקת של עמידה בעבודת הכהנים?

שאלה:

עבודת המקדש צריכה להיעשות בעמידה דווקא. מהי ההגדרה המדויקת של עמידה בעבודת הכהנים? ישנן עבודות כמו קידוש ידיים ורגליים או קבלת הדם במזרק שיש בהן צורך להתכופף ואף להגיע עם הידיים עד הרצפה. האם כהן שמכופף ברכיים בזמן העבודה - נחשב עומד? אם כן, האם "ישיבה ערבית" (כאשר רק כפות הרגליים נוגעות ברצפה והברכיים כפופות לגמרי) גם נחשבת לעמידה? מה באשר לאכילה, אשר גם היא נחשבת כעבודה, האם אכילת קדשי קדשים על ידי הכהנים צריכה להעשות בעמידה?

תשובה:

א. נאמר בתורה: "כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה'" (דברים יח,ה). מכאן למדו חז"ל שעבודות המקדש נעשות בעמידה, וכהן שישב בעבודתו - עבודתו פסולה. ברור שעבודה בשחייה היא כשרה כמו שכתבת לגבי קבלת הדם וקידוש ידיים ורגלים, וכך גם המשנה אומרת לגבי ניסוך המים (ראה משנה תמיד ז,ג: "שחה לנסך"). לעומת זאת, הישענות על חפץ או חבר, באופן כזה שהכהן ייפול אם יינטל הדבר שעליו הוא נשען - הרי זו אינה עמידה (שיטה מקובצת זבחים יט,ב והובאה להלכה במגן אברהם סי' קמא סק"ב, לעניין קריאת התורה, וסי' תקפה סק"א, לעניין תקיעת שופר).

ב. לגבי "ישיבה ערבית" - כאשר רק כפות הרגליים נוגעות ברצפה והברכיים מכופפות לגמרי - גם אם נאמר שזו לא ישיבה גמורה, אבל צריך לעשות את כל העבודות בדרך עמידה ובדרך שירות (ראה זבחים כד,א לגבי עומד בגומא, תוספות זבחים קי,א ד"ה מין לגבי עומד על גבי רגל חברו, תוספתא מנחות א,ח), ויש מקום לומר שאין בכך דרך עמידה ושירות. ראה לדוגמא בילקוט שמעוני (רמז תתקיז): "ושרת ככל אחיו הכהנים העומדים - שתהא עמידתם כשאר אחיו" (ראה גם תוספות זבחים טז,א ד"ה מיושב, בסופו, הכותבים שעבודה בהשתחוויה פסולה ושמא אפשר ללמוד מדבריו לענייננו).

ג. המשנה בזבחים (טו,ב) מונה את ה'יושב' בכלל פסולי העבודה, והדבר מתבאר בהמשך הגמרא (כג,ב): "אמר רבא אמר רב נחמן, אמר קרא: לעמוד לשרת, לעמידה בחרתיו ולא לישיבה", ובהמשך הגמרא אף מדמה את הכהן היושב לזר.

מכל מקום, בגמרא בזבחים טז,א נאמר במפורש ש'יושב - אוכל'. אמנם התוספות שם (ד"ה ומה) מפרשים, שהכוונה לקדשים קלים, שנאכלים מחוץ לעזרה, וממילא אין ללמוד מכך היתר לשבת בעזרה בשעת אכילת הקדשים. אולם רוב הראשונים סבורים, שהכוונה גם לאכילת קדשי קדשים בעזרה, והסבירו זאת בדרכים שונות: התוספות ביומא (כה,א, בתירוצם השני) לומדים מכאן, שמותר לשבת בכל פעולה שהיא לצורך העבודה, והאכילה היא חלק מהעבודה. הסבר נוסף (שם) להיתר הישיבה בזמן האכילה, שזהו דין מיוחד באכילת הקדשים, משום שנאמר בתורה (במדבר יח,ח) שמתנות הכהונה ניתנו "למשחה" - לגדולה, כדרך אכילת אנשים חשובים. הרי"ד (יומא ו,א) סובר באופן כללי, שבלשכות המוקפות מחיצה, מותר אפילו לישון או לשכב ורק באוויר העזרה כנגד פתח ההיכל - אין זו דרך כבוד. לפי זה מותר לשבת ולאכול בלשכות (להרחבה ראה ספר שערי היכל יומא מערכה מו).