מה שכתוב בתורה שמקריבים "כל הלילה", אין הכוונה שמצווה על הכהנים להקריב כל הלילה. הכוונה היא, שאם נשאר קרבן מהיום הקודם (ששחטו אותו וזרקו את דמו על המזבח ביום הקודם ולא הספיקו להקטיר אותו על המזבח), ניתן לעשות זאת במשך כל הלילה. ככתוב במשנה בתחילת מסכת ברכות: "הקטר חלבים ואיברים מצוותן עד שיעלה עמוד השחר". כלומר, קבוצת כהנים מסוימת הייתה צריכה להישאר, עד שיגמרו להקטיר את כל הקרבנות.

אינני יודע מקור שנוקב במספר הכהנים שהיה בהם צורך במשך הלילה. אבל בוודאי מספרם קטן בהרבה מאשר ביום. ועיין תענית פ"ב מ"ז, שאנשי בית האב, משפחת הכהונה שאחראית על הקרבנות באותו יום, לא ישתו יין בלילה, שמא יזדקקו להם לעבודה (ועיין רמב"ם וראב"ד בהל' ביאת המקדש פ"א ה"ו), ואילו שאר אנשי המשמר של אותו שבוע רשאים לשתות יין בלילה (בניגוד ליום), כי מן הסתם לא יזדקקו להם.

בנוסף לכהנים העובדים, הייתה גם קבוצה של כהנים ולויים ששמרו בבית המקדש כל הלילה (מידות פ"א משנה א-ב).

כמו כן, בלילה אוכלים הכהנים את בשר הקרבנות שהוקרבו ביום ושיירי המנחות. אמנם האכילה יכולה להיות גם ביום ההקרבה, אבל בפועל היא נעשתה בדרך כלל בלילה, כפי שנאמר בתרגום אונקלוס בבראשית מט, כז.