המקום

בתום כיבוש הארץ בימי יהושע בן נון, השכינו בני ישראל את משכן ה' בעיר שילה, ככתוב: "ויקהלו כל עדת בני ישראל שלה וישכינו שם את אהל מועד, והארץ נכבשה לפניהם" (יהושע יח,א). שם היה המשכן במשך למעלה משלוש מאות שנה, במהלך כל ימי השופטים, עד עלי הכהן.

המשנה במגילה (פ"א מי"א) עומדת על הלכותיו המיוחדות של משכן שילה, בהשוואה ל"בית עולמים" בירושלים: "אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, ובירושלים לפנים מן החומה... קדושת שילה יש אחריה היתר [במות], וקדושת ירושלים אין אחריה היתר".

מקומה של שילה מתואר בפירוט בספר שופטים (כא,יט): "ויאמרו הנה חג ה' בשלו מימים ימימה, אשר מצפונה לבית אל, מזרחה השמש למסלה העלה מבית אל שכמה, ומנגב ללבונה". האתר מוזכר בפירוט גם בכתבים שונים מתקופות מאוחרות יותר (כגון בכפתור ופרח, פרק יא), והוא מזוהה בוודאות ליד הישוב שילה של היום, ממזרח ל"מסילה העולה מבית אל שכמה" (כביש 60). שמה של שילה נשתמר בשם "סילון" בפי הערבים, מצפון לכפר הערבי "ביתין" (בית אל) ומדרום ל"לובן" (לבונה) בצפון (כל אלו מוזכרים גם בכפתור ופרח הנ"ל). באתר נמצאו שרידי הרס המתוארכים לימי עלי הכהן.

במסכת זבחים (קיח,ב) מובאת מחלוקת בשאלה בנחלת איזה שבט היה משכן שילה? רב דימי  קבע שהיה בנחלת בנימין, שכן השכינה שורה בחלקו, ככתוב: "חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן" (דברים לג,יב). על כך תמה רב יוסף מן הפסוק בתהלים: "ויטוש משכן שילה... וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר"!, משמע שהיה בנחלת יוסף, והשיב רב אדא, שהסנהדרין היא שהיתה בחלק יוסף, ואילו השכינה בחלק בנימין. הדבר התאפשר על ידי "רצועה" שיצאה מנחלת יוסף לנחלת בנימין. בעל 'תבואות הארץ' (עמ' קעט-קפא) תמה על נוסח זה, שכן שילה שוכנת בלב נחלת אפרים, הרחק מבנימין (כדברי רש"י ד"ה מי מקרבן), והגיה: "רצועה יוצאת מחלקו של בנימין ונכנסת לחלקו של יוסף". למעשה, הגמרא (שם) מביאה מחלוקת תנאים בדבר, האם הפסוק "חופף עליו כל היום" נאמר גם על שילה, או על המקדש בלבד.

צורת המשכן וקדושתו

גם המבנה של משכן שילה מעיד על מעמדו. המשנה אומרת שמשכן שילה היה "בית אבנים מלמטן והיריעות מלמעלן" (זבחים קיב,ב), כלומר, המשכן היה עשוי קירות אבן וגג מיריעות העיזים של המשכן שעשה משה. לדעת הירושלמי היו קירות אבן בגובה עשרה טפחים ועליהם הניחו את קרשי המשכן ויריעותיו (ירושלמי מגילה פ"א הי"ב). צורה מיוחדת זו מבטאת דרגה אחרת של קדושה והשראת שכינה, במובן הרוחני וההלכתי, כפי שיתבאר בהמשך.

מצינו בספרי (פיסקא קכט, בעניין קרבן פסח): "במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם - זו שילה ובית עולמים". ושם (פיסקא רחצ, על ביכורים): "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו - זה שילה ובית עולמים" (ראה גם ספרי סב; סח; ירושלמי מגילה פ"א הי"ב). בספר יהושע (ט,כז) נאמר: "ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח ה' עד היום הזה אל המקום אשר יבחר". מכאן שבזמנו של יהושע ("יהושע כתב ספרו", בבא בתרא יד,ב) כבר הגיעו ישראל "אל המקום אשר יבחר", הוא שילה . וכן מפורש הדבר בדברי ירמיהו (ז,יב): "כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו אשר שכנתי שמי שם בראשונה וראו את אשר עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל" (מאידך ראה בתפילת שלמה דבה"ב ו, ה-ו).

נראה כי מסקנת הדברים היא ששילה אכן היתה "מקום אשר יבחר ה'", לפיכך, נתקיימה בה מצות עליה לרגל, הבאת ביכורים, הקהל, וכן נאסרו בתקופה זו הבמות. אלא שהייתה זו בחירה לשעה, ולכן מובן מדוע משכן שילה היה בנוי באופן ממוצע בין בית לאהל, בנייה המבטאת מעמד ביניים בין המשכן של המדבר, לבין בית העולמים בירושלים.

[להרחבה, ראה 'שערי היכל' זבחים, מערכה שה].