1-3. לחמי תודה נעשים מחוץ לעזרה (רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות ט,כד; פירוש המשנה לרמב"ם מנחות ז,ג, וכן משמע במשנה שם), וממילא ברור שהכול כשרים לעשותה ואין צורך לעשותה בכלי שרת. אפילו מנחות אחרות שאפייתן בתוך העזרה, כל מעשיהן כשרים בזר עד שלב הקמיצה (רמב"ם שם יב,כג).

4. אין שיעור לעובי, אלא יש לעשות את כל התהליך לפי ההלכה ואיזה עובי שיצא - יצא. ההבדל בין החלות והרקיקים הוא שהחלות נבללות בשמן כשהן סולת (ראה מחלוקת רבי וחכמים במשנה מנחות עד,ב, והלכה כחכמים – רמב"ם הל' מעשה הקרבנות יג,ח), ואילו הרקיקים נמשחים בשמן אחרי האפייה וגופם היה שטוח יותר (ראה פירוש המשנה לרמב"ם ביצה ב,ה).

5. כל החלות מיועדות לאכילה, אחת מכל סוג לכהנים והשאר לבעלים. הרמב"ם פוסק: "ומותר לאכול את הקדשים בכל מאכל... ולשנות באכילתן, ולאכלם צלויים שלוקים ומבושלים, ולתת לתוכן תבלין שלחולין" (הלכות מעשה הקרבנות י,י), ולכן אם האוכלים רוצים להוסיף מעט מלח לטעם - הם רשאים לעשות כן. ובאופן כללי ההנחיה היא, לאכול את הקדשים שהכהנים אוכלים, בדרך של כבוד, כמאכל עשירים (חולין קלב,ב, רמב"ם הלכות ביכורים ט,כב).