קיבלתי את שאלתך באשר למנחת החביתין של הכהן הגדול – האם דווקא הכהן הגדול היה חייב להקריבה בכל יום?

התשובה היא, שאמנם מנחת החביתין באה עבור הכהן הגדול, והיא באה מממונו של הכהן הגדול, אולם אין חובה שדווקא הכהן הגדול יקריב אותה. שנינו במשנה (יומא פ"ב מ"ג) ששלושה עשר כוהנים זכו בפיס השני, שנעשה במקדש בכל יום, ואחד מהם זכה בהקרבת מנחת החביתין. ממשנה זו ברור, שבאופן קבוע כהן הדיוט היה מקריב את מנחת החביתין של הכהן הגדול, לפי הזכייה בפייס (הכהן הגדול עצמו אינו משתתף בפייס, והוא רשאי להקריב איזה קרבן שהוא רוצה).

יתרה מכך, אפילו אם הכהן הגדול מת – מקריבים מנחת חביתין מממון הציבור (מההקדש) או מירושת הכהן הגדול (משנה במנחות נא,ב).

אמנם, ביום שהכהן מתמנה להיות כהן גדול, הוא צריך להביא מנחת חינוך לתפקידו ככהן גדול, ואותה הוא צריך להקריב בעצמו, אבל את המנחה שהוא מביא בכל יום – אינו צריך להקריב בעצמו (ראה רמב"ם הלכות כלי המקדש פ"ה הלכות טז-יז, ואנציקלופדיה תלמודית ערך "כהן גדול" הערה 383).