שאלת מתי מותר לאכול מהקרבנות הנאכלים. הדין הוא שאסור לאכול מבשר הקרבנות, בין קדשים קלים ובין קדשי קדשים, לפני זריקת הדם. כך דורשת הגמרא במכות (יז,א), וכך פוסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות (יא,ד): "כל האוכל כזית מבשר הקדשים אפילו קדשים קלים קודם זריקת דמם לוקה, שנאמר 'לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ונדבותיך'. כלומר, לא תוכל לאכול נדבותיך בשעריך קודם שזורקין דמן בשערי המקום, מפי השמועה למדו שזו אזהרה לאוכל תודה או שלמים קודם זריקת דמים, והוא הדין לשאר קדשים בין קלים בין חמורים...".

מאידך, אין מקור לאיסור לאכול את בשר הקרבנות קודם הקטרת האימורים. יתירה מכך, האימורים לא תמיד הוקטרו מיד ובסמוך לשחיטת הקרבן, שכן לעיתים היו קרבנות רבים על המערכה ולא היה ניתן להקריבם מיד. לעיתים אפילו הקטירו אותם רק במהלך הלילה, כמו ששנינו במשנה הראשונה (ברכות א,א): "הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר", וכך פסק הרמב"ם (מעשה הקרבנות ד,ב): "כל שקרבו מתיריו ביום מעלין אותו על המזבח כל הלילה, כיצד? זבחים שנזרק דמם ביום מקטירין אימוריהן בלילה עד שיעלה עמוד השחר, וכן איברי העולות מקטירין אותן בלילה עד שיעלה עמוד השחר, וכדי להרחיק מן הפשיעה אמרו חכמים שאין מקטירין האימורין ואיברי העולה אלא עד חצות הלילה".

ולכן מיד לאחר זריקת הדם - הבשר מותר, ואין צורך להמתין להקטרת האימורים.