מבנה המקדש

סימני היכר בין הקודש לקודש הקודשים בגג ובעליה

שאלה:

ברמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ד' הלכה י"ג כתוב שההבדל בין גג קודש הקדשים לגג ההיכל בעליית המקדש היה ראשי פספסין. וראיתי שהיו במקדש 13 פרוכות, 2 מתוכן בעליה להפריד בין קודש הקדשים להיכל. מה היה שם בפועל? מדוע היו צריכים שני סימני היכר? ומדוע הרמב"ם אינו מציין את הפרוכות?

תשובה:

מקור ההלכה של עליית ההיכל מופיע בכמה מקומות:

לגבי הפספסין, המשנה במידות (ד,ה) אומרת: "וראשי פספסין מבדילים בעליה בין הקדש לבין קדש הקדשים".

ואילו לגבי הפרוכות של העלייה - מקורה במימרא של האמוראים בגמרא ביומא (נד,א): "דאמר רבי זירא אמר רב: שלשה עשר פרוכות היו במקדש, שבעה כנגד שבעה שערים, שתים אחת לפתחו של היכל ואחת לפתחו של אולם, שתים בדביר, ושתים כנגדן בעליה".

הרמב"ם, אינו רק פוסק, אלא גם איש השיטה והסדר. לכן את ההלכה על הפסיספין שזו הלכה שקשורה לגוף הבניין, שכן פספסין היא מחיצה קטנה ומסורגת הקבועה בבניין (פירוש המשנה מידות א,ה), מביא בהלכות בית הבחירה בפרק ד שהוא הפרק על ההיכל. את ההלכה לגבי הפרוכות הוא מביא בהלכות כלי המקדש (ז,יז) בסמוך להלכה העוסקת בהכנת הפרוכות: "וי"ג פרוכות היו במקדש שני שבע על שבעה שערי העזרה ואחת על פתח האולם ואחת על פתח ההיכל ושתים לדביר בינו ובין הקודש ושתים כנגדן בעלייה".

בפועל היו בעלייה גם פספסין וגם פרוכות. ואכן שאלו אחרונים (תוספות יום טוב ותפארת ישראל על המשנה במידות הנ"ל), מדוע יש צורך בשני סימני היכר בעלייה? ותשובתם, מפני שהעלייה שעל גבי קודש הקודשים חמורה יותר אפילו מקודש הקודשים, שהרי לעליית קודש הקדשים נכנסים רק פעם בשבע שנים, או אף בתדירות פחותה מכך, כמו ששנינו במסכת פסחים (פו,א): "אבא שאול אומר: עליית בית קדשי הקדשים חמורה מבית קדשי הקדשים, שבית קדשי הקדשים כהן גדול נכנס לו פעם אחת בשנה, ועליית בית קדשי הקדשים אין נכנסין לה אלא פעם אחת בשבוע, ואמרי לה: פעמים בשבוע, ואמרי לה: פעם אחת ביובל, לידע מה היא צריכה" (הלכה זו מובאת ברמב"ם, בהלכות בית הבחירה ז,כג).