בתורה נזכרים הכרובים בארבעה מקומות: בראשית ג,כד; שמות כה,יח; שמות כו,א; שמות כו,לא; באשר לצורת הכרובים אשר על ארון הברית ישנם שש שיטות:

א. צורת אדם – כדמות פרצוף תינוק: חגיגה יג,ב; שכן קוראים לינוקא רביא ומחוברים להם כנפיים. הכ' משמשת ככ' הדימיון. הראב"ע שמות כה,יח; וכן הרלב"ג שמדובר באדם צעיר ימים. בר' בחיי כתב שמדברים בכרובים שהיו להם צורת זכר ונקבה וזהו המקור שדיברת עליו בגמ' יומא נד,א וכן בזהר ח"ג נט,א. בב"ר פכ"א אמרו לענין הכרובים שהם מתהפכים מצורה לצורה, פעמים הם אנשים ופעמים נשים. וכן בסוכה ה,ב; שהיה להם פני תינוק.

ב. צורת עוף ופני אדם – בילקוט מאור האפלה כתב שצורת הכרובים צורת עוף בעל כנפים ופניו פני אדם צעיר. וכן כתב הרשב"ם, חזקוני וכו'.

ג. חצי עוף וחצי אדם - ר' אברהם בן הרמב"ם כתב שכרוב הוא שם לצעיר בשנים והושאל למלאכים.

ד. מלאכים – רש"י בראשית ג. כתב שכרובים היינו מלאכים.

ה. דמות שור או ד' צורות – בראב"ע בראשית ג כתב בתחילה ופני שור.

ו. כרובים הוא שם כללי – רש"י שמות כו,א; כתב שכרובים הם ציורין של בריות וצ"ל שלמשה היתה קבלה בע"פ איזה ציור כל אחד לפני עניינו.

להרחבה עיין במילואים לתורה שלמה לרב מנחם כשר פ' כי תשא כב, וגם בערך 'כרובים' בויקימקדש (מגילת המקדש)