לפני שניגשו לבניית המנורה במכון המקדש, דנו בנושא תלמידי חכמים רבים, בראשות הרב ישראל אריאל שליט"א והעמיקו רבות בנושא, ולאחר מכן הכריעו לעשות את המנורה עם קנים עגולים כמקובל.

לפני שנים אחדות יצא ספר הנקרא 'מנורת זהב טהור' מאת הרב אריאל, העוסק בנושא זה בפרקים ז-י. לצורך התשובה אכתוב בתמצית את הנאמר שם, ואידך זיל גמור.

הרמב"ם לא פסק במשנה תורה לעשות מנורה עם קנים ישרים. את הציור הידוע הוא צייר בזמן שכתב את פירוש המשנה (מנחות ג,ז), שנים רבות קודם לכתיבת משנה תורה. אכן, בציורו הוא מצייר את הקנים באופן ישר, ובנו, ר' אברהם, כותב שהקנים צריכים להיות ישרים כמו שצייר אביו, ולא בעיגול.

אולם יש לתת את הדעת, שציורו של הרמב"ם, כשהקנים ישרים, אין לו אח ורע בכל הציורים שיש בידנו מתקופות קדומות ביותר ועד התקופות המאוחרות.

מימי בית שני שרדו כמה תמונות עתיקות של מנורה, בכולן, ללא יוצא מן הכלל, מתוארת מנורת המקדש כמנורה בעלת קנים עגולים. ציורים אלו צוירו בתקופה בה ההדלקה במקדש הייתה מעשה יום יומי, כשכהנים נכנסים להיכל ורואים בעיניהם את המנורה.

בין הציורים ששרדו:

א. מטבע מתקופת מתתיהו אנטיגונוס אחרון השליטים מבית חשמונאי. במטבע זו נראית המנורה כשקניה עגולים. לא מסתבר שמלך מבית חשמונאי היה מוציא מטבע עם צורה לא נכונה של המנורה!

ב. מנורה מעוגלת נמצאה על ציור קיר ששרד ברובע היהודי. כנראה שבית זה היה של כהן, שהיה בהיכל בעבודה, שכן, בציור זה נראים גם המזבח וגם השולחן.

ג. בקבר יאסון, קבר עתיק מתקופת בית שני, נמצאו באחד הקירות חמש מנורות מעוגלות. זמן החריטה על פי החוקרים נקבע לארבעים שנה לפני החורבן.

ד. בכותל הדרומי נחשף שעון שמש מתקופת הורדוס שעליו מצויירת מנורה מעוגלת.

בנוסף, ישנם עשרות ממצאים מתקופות קדומות מהשנים שלאחר החורבן, ובכולם, לא נמצאה מעולם מנורה עם קנים ישרים (בית כנסת העתיק בקצרין; בית כנסת העתיק ביריחו; ציורים בבית הכנסת בדורא אירופוס; בבית כנסת העתיק בכפר נחום; במערת הקבורה בבית שערים; עיטורים על קירות, מטבעות וכלי אומנות שונים).

בנוסף, אחד הממצאים החשובים הוא, כמובן, תחריט מנורת הזהב שבשער טיטוס שברומא. ברור שתחריט זה נעשה לתעד את המנורה מבית שני שהגיעה לרומא, כמבואר בדברי חז"ל (ספרי זוטא בהעלותך; אבות דרבי נתן נוסחא א פרק מא), וכן בכתבי יוסף בן מתתיהו.

[בסוגריים אוסיף כי גם פילון האלכסנדרוני וגם יוסף בן מתתיהו מסבירים את קיומם של שבעה קנים במנורה כהשוואה לשבעת כוכבי הלכת ותנועתם. על פי זה ברור מדוע הקנים היו עגולים, כרמז לתנועת הכוכבים].

משקלם ההלכתי של ממצאים ארכיאולוגיים, צריך להילקח בחשבון בנושא זה, ולשם כך מוקדש פרק שלם בספר הנ"ל. בקצרה אכתוב שבאופן עקרוני כאשר הממצאים מבוססים ומוכחים כראוי, מותר לסמוך ואף לבסס קיום מצוות על פי מסקנות המחקר. כמובא בזבחים (סב,א) בעניין חידוש העבודה בימי בית שני. וידועה הכרעת הרמב"ן לגבי משקל השקל, על פי השקל העתיק שנמצא בארץ ישראל (כמובא בפירושו לתורה שמות ל,יג. וראה חזו"א חו"מ טז,ל).

הרמב"ם חי אלף ומאתיים שנה לאחר החורבן, ובוודאי לא ראה את המנורה בעיניו. יתירה מכך, התרשים שצייר הרמב"ם, אינו ציור ממשי של המנורה, אלא מעין מפת סימנים למנורה. כל המעיין בציור, שם לב שהגביעים שצייר הרמב"ם הם הפוכים ממה שכתב בהלכותיו ואף קנה המידה אינו מתאים. על כרחנו, אין הרמב"ם מתכוון בציור זה לקבוע הלכה ברורה ונחרצת, בניגוד לכל הממצאים הקיימים. תרשים זה המובא בפירוש המשנה, נועד למקם את הקישוטים של המנורה במקום. לשם כך צייר הרמב"ם את התרשים בקווים ובסימנים פשוטים ככל הניתן. אך אין ללמוד חידושים להלכה מתרשים זה, יותר מאשר התכוון הרמב"ם.

אם הרמב"ם אכן חשב שהצורה הנכונה להלכה היא קנה ישר, מדוע לא כתב במשנה תורה במפורש: "ושני קנים יוצאים... ועולים בקו ישר כנגד גובה המנורה" ?

הלא אם הרמב"ם רצה לשרש דעה "מוטעית" שהקנים עגולים, היה לו לכתוב כך בפירוש.

כך גם כותב ר' עמנואל חי ריקי בספרו מעשה חושב: "אבל הרמב"ם בחיבורו כתב 'ונמשכים ועולים', וכן הוא בברייתא דמלאכת המשכן וכן בש"ס. וכתב בעל חכמת המשכן, שנראה מזה שהיו עולים הקנים כמעט בעיגול. והכי מסתברא שבהכי הם דומים לגלגלי הרקיע הנושאים שבעה כוכבי הלכת".

יש עוד הרבה מה להאריך בדברים, כמפורש בספר הנ"ל בעיקר בעמודים: 42-63. אך העיקר העולה מן הדברים, שמנורת המקדש הייתה עם קנים מעוגלים, וכך עולה בכל הממצאים שנמצאו מהתקופות העתיקות. קנים ישרים אינם פוסלים, אך אין סיבה לעשות את המנורה כך, בפרט שגם הרמב"ם לא בהכרח התכוון בתרשימו לתאר את הקנים כישרים.