לענ"ד, אין צורך להידחק בביאור הגמרא. עיקר טענתך, שאם נאמר שהכהן הקומץ - קומץ בידיים סגורות, נמצא ששיעור הקומץ קטן משני זיתים. כל זה מבוסס על הדעה ששיעור כזית הוא חצי ביצה, כשיטת תוספות שנפסקה בשלחן ערוך או"ח תפו,א. אולם דעה זו קשה מאד מבחינת המציאות, שהרי עינינו הרואות שזית קטן הרבה יותר מחצי ביצה, ואין לומר שגודל הזיתים השתנה, שהרי נמצאו גרעיני זיתים רבים בחפירות ארכיאולוגיות מימי חז"ל וגודלם הוא כגודלם בימינו (אמנם ניתן לטעון שגרעיני הזיתים נשארו כפי שהיו אבל עובי בשר הפרי התקטן, אך כמדומני שגם בפומפיי שבאיטליה שחרבה כמה שנים אחר חורבן בית מקדשנו בהתפרצות הר געש, נמצאו זיתים עם בשר הפרי שעליהם (חום הלבה גרם שהכול ישתמר בגודלו הטבעי), וגודלם כגודל הזיתים בימינו. גם מדברי כמה ראשונים עולה שלא כשיטת תוספות. לדעת הרמב"ם, ברור ששיעור כזית הוא פחות משליש ביצה, וגם מדברי הרשב"א בספר תורת הבית עולה שכביצה היא יותר מארבע זיתים, שכתב: "שהרי יש בחתיכה עשר רביעיות שהן חמש עשרה ביצים שהן הרבה משישים זיתים". גם כמה פוסקים אחרונים פסקו להלכה, ששיעור כזית הוא כגודלו כיום (ראה קונטרס שיעור כזית אצל הרב משה הררי, מקראי קודש לליל הסדר).

לענ"ד קמיצה בדרך שכבודו מציע, תגרום שרוב הנקמץ ייפול מידי הכהן, עוד לפני שיספיק להפוך את ידו. מלבד זאת, הרמב"ם פסק: "ואם הוסיף בקומץ, כגון שהרחיק אצבעותיו – הרי זה פסול" (רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות יג,יג).

ומה שנאמר שקמיצה היא מהעבודות הקשות שבמקדש, לא נאמר על דבר זה שלא ייפול דבר מהקומץ, אלא על ההקפדה שהקומץ יהיה בשיעורו המדוייק, לא חסר ולא יתר, כמו שכתב רש"י במנחות (יא,א ד"ה וזו היא). ואילו לדעת הרמב"ם בפירוש המשנה מנחות (פ"א מ"ב) הקמיצה אינה קשה כלל: "והנכון בסדר הקמיצה והוא האמור בסוף בדברי התלמוד אמרם מלא קומצו כדמקצי אנשי מלא חפניו כדחפני אנשי, ונדחו דברי מי שאמר שהיא מעבודות קשות שבמקדש ושיש בה קושי ודקדוק מרובה".

ולכן הקמיצה היא הכנסת כף ידו לכלי ואיסוף של הכמות מסולת המנחה, שנכנסת לכף ידו הצמודה.