מנחות

קמיצה

שאלה:

באופן הקמיצה ראיתי שמקובל להראות ששלושת האצבעות המחזיקות את הקומץ, נוגעות בכף היד. אמנם לפי זה דברי הגמרא במנחות (כו,ב), שהקומץ מחזיק שני כזיתים - קשים מאוד (אם נאמר, שביצה מחזיקה שני זיתים, לא ייתכן להכניס ביצה בין האצבעות בצורה זו). אמנם אם נאמר שהכהן הקומץ, אינו סוגר ממש את האצבעות על כף ידו וישנו רווח בין האצבעות לכף היד - הדבר אפשרי. אמנם, בלשון המשנה (מנחות יא,א) נאמר: "כיצב הוא עושה? פושט את אצבעותיו על כף ידו", אבל בגמרא שם כתוב: "חופה שלש אצבעותיו עד שמגיע על פס ידו". לשון 'חופה' משמע כמו 'חופף' שעומד מעל, אבל אינו נוגע. כך גם אפשר לפרש לשון 'פושט' במשנה, שלא כתב מצמיד אצבעותיו לפס ידו וכדו'. בצורה זו, בהחלט, יכולים להיכנס שני זיתים (ביצת תרנגולת) למקום זה. אמנם, החזקת הקומץ בצורה זו, קשה יותר שלא יפול מידו, שצריך הכהן ללחוץ בכח ידו על הקומץ, שלא יפול, אך כבר כתב רש"י (שם ד"ה 'מן הצד'), שלאחר שקמץ הכהן, היה הופך גב ידו למטה, כדי שלא ייפול מן הקומץ כלום. (ואם סוגר אצבעותיו לגמרי, פחות מובן חשש זה). ולא בכדי מלאכה זו הינה מהקשות שבמקדש.

תשובה:

לענ"ד, אין צורך להידחק בביאור הגמרא. עיקר טענתך, שאם נאמר שהכהן הקומץ - קומץ בידיים סגורות, נמצא ששיעור הקומץ קטן משני זיתים. כל זה מבוסס על הדעה ששיעור כזית הוא חצי ביצה, כשיטת תוספות שנפסקה בשלחן ערוך או"ח תפו,א. אולם דעה זו קשה מאד מבחינת המציאות, שהרי עינינו הרואות שזית קטן הרבה יותר מחצי ביצה, ואין לומר שגודל הזיתים השתנה, שהרי נמצאו גרעיני זיתים רבים בחפירות ארכיאולוגיות מימי חז"ל וגודלם הוא כגודלם בימינו (אמנם ניתן לטעון שגרעיני הזיתים נשארו כפי שהיו אבל עובי בשר הפרי התקטן, אך כמדומני שגם בפומפיי שבאיטליה שחרבה כמה שנים אחר חורבן בית מקדשנו בהתפרצות הר געש, נמצאו זיתים עם בשר הפרי שעליהם (חום הלבה גרם שהכול ישתמר בגודלו הטבעי), וגודלם כגודל הזיתים בימינו. גם מדברי כמה ראשונים עולה שלא כשיטת תוספות. לדעת הרמב"ם, ברור ששיעור כזית הוא פחות משליש ביצה, וגם מדברי הרשב"א בספר תורת הבית עולה שכביצה היא יותר מארבע זיתים, שכתב: "שהרי יש בחתיכה עשר רביעיות שהן חמש עשרה ביצים שהן הרבה משישים זיתים". גם כמה פוסקים אחרונים פסקו להלכה, ששיעור כזית הוא כגודלו כיום (ראה קונטרס שיעור כזית אצל הרב משה הררי, מקראי קודש לליל הסדר).

לענ"ד קמיצה בדרך שכבודו מציע, תגרום שרוב הנקמץ ייפול מידי הכהן, עוד לפני שיספיק להפוך את ידו. מלבד זאת, הרמב"ם פסק: "ואם הוסיף בקומץ, כגון שהרחיק אצבעותיו – הרי זה פסול" (רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות יג,יג).

ומה שנאמר שקמיצה היא מהעבודות הקשות שבמקדש, לא נאמר על דבר זה שלא ייפול דבר מהקומץ, אלא על ההקפדה שהקומץ יהיה בשיעורו המדוייק, לא חסר ולא יתר, כמו שכתב רש"י במנחות (יא,א ד"ה וזו היא). ואילו לדעת הרמב"ם בפירוש המשנה מנחות (פ"א מ"ב) הקמיצה אינה קשה כלל: "והנכון בסדר הקמיצה והוא האמור בסוף בדברי התלמוד אמרם מלא קומצו כדמקצי אנשי מלא חפניו כדחפני אנשי, ונדחו דברי מי שאמר שהיא מעבודות קשות שבמקדש ושיש בה קושי ודקדוק מרובה".

ולכן הקמיצה היא הכנסת כף ידו לכלי ואיסוף של הכמות מסולת המנחה, שנכנסת לכף ידו הצמודה.