תפקיד זה מוזכר בירושלמי בשקלים פ"ה ה"ב (והובא בפירוש הרע"ב בשקלים ה,ב). הירושלמי אומר שזה היה תוארם של האחים הלויים כנניהו ושמעי, המוזכרים בדברי הימים (ב לא,יב-יג). מילה זו היא "גזבר" ביוונית עתיקה, ואכן מהפסוקים שם עולה, שהם היו אחראים על תרומות שהובאו למקדש. כיוצא בזה נאמר בשמות רבה (פרשה לז,א): "משל למלך שהיה לו אוהב ובקש למנות קתליקוס ומנהו על כל בית גנזיו".

לא ברור כיצד תפקיד זה משתלב במערך הגזברות במקדש ומהי חלוקת העבודה המדויקת בין הקתילוק לבין ה'אמרכל' ובינו לבין ה'גזבר' שפועלים תחת פיקוחו, ככתוב בירושלמי שם. לדעת התוספות יום טוב (שקלים פ"ה מ"ב), אין לקתילוק כל אחריות מעבר לפיקוח על מעשי האמרכל, וכאשר האמרכל מכין בלשכה כסף מסוים שהוקדש - הקתילוק בא ומוסיף את חותמתו על כך. כיוצא בזה בפירוש 'הון עשיר' שם: הגזבר והאמרכל עוסקים בחפצים ובכסף עצמו, ואילו הקתילוק רק חותם ומאשר. מן הסתם לא היתה זו "חותמת גומי" אוטומטית, אלא הוא שואל ומברר מה בדיוק נעשה. כגון: האם נעשה מכרז כדין על חפצים שהוקדשו למקדש, וכדומה, ורק אחרי שבירר שהדברים נעשו באופן תקין, הוא מוסיף את אישורו.