ראשית, לדיוק המינוח: "מעיין שיכבה" נובע מחשיפה של שכבת המים באקוויפרים והוא המושג המנוגד ל"מעיין קרסטי" שנובע מפריצה מקומית של מי גשמים.

אינני מכיר חילוק הלכתי בין סוגי המעיינות והוא לא נראה לי סביר, מאחר שאינני חושב שבזמן חז"ל ירדו לחילוקים כאלה ויכלו לדעת במדויק על מקורותיו של כל מעיין ומעיין ("מעיין פועם", המגיח מדי פעם, הוא קרסטי, אבל לא כל מעיין קרסטי הוא פועם). גם אין במסכת מקוואות סימנים כלשהם להבחנה בין סוגי המעיינות שיאפשרו לאדם הפשוט לדעת זאת.

ראיה ברורה לכך מהמעיין בה' הידיעה, מעיין השילוח/גיחון, שהוא מעיין קרסטי ונחשב כמים חיים לעניין הזאה על פרה אדומה (פרה פ"ג מ"ב) ולעניין ניסוך המים (סוכה פ"ד מ"ט, אם כי בזה לא פשוט שצריך מים חיים דווקא). גם מערת הבניאס היא מעין קרסטי, ומפורש במשנה (פרה פ"ח מי"א) שמימיה כשרים כמים חיים להזאת אפר פרה אדומה.