מקדשו"ת - שאלות ותשובות על המקדש

באופן הקמיצה ראיתי שמקובל להראות ששלושת האצבעות המחזיקות את הקומץ, נוגעות בכף היד. אמנם לפי זה דברי הגמרא במנחות (כו,ב), שהקומץ מחזיק שני כזיתים - קשים מאוד (אם נאמר, שביצה מחזיקה שני זיתים, לא ייתכן להכניס ביצה בין האצבעות בצורה זו). אמנם אם נאמר שהכהן הקומץ, אינו סוגר ממש את האצבעות על כף ידו וישנו רווח בין האצבעות לכף היד - הדבר אפשרי. אמנם, בלשון המשנה (מנחות יא,א) נאמר: "כיצב הוא עושה? פושט את אצבעותיו על כף ידו", אבל בגמרא שם כתוב: "חופה שלש אצבעותיו עד שמגיע על פס ידו". לשון 'חופה' משמע כמו 'חופף' שעומד מעל, אבל אינו נוגע. כך גם אפשר לפרש לשון 'פושט' במשנה, שלא כתב מצמיד אצבעותיו לפס ידו וכדו'. בצורה זו, בהחלט, יכולים להיכנס שני זיתים (ביצת תרנגולת) למקום זה. אמנם, החזקת הקומץ בצורה זו, קשה יותר שלא יפול מידו, שצריך הכהן ללחוץ בכח ידו על הקומץ, שלא יפול, אך כבר כתב רש"י (שם ד"ה 'מן הצד'), שלאחר שקמץ הכהן, היה הופך גב ידו למטה, כדי שלא ייפול מן הקומץ כלום. (ואם סוגר אצבעותיו לגמרי, פחות מובן חשש זה). ולא בכדי מלאכה זו הינה מהקשות שבמקדש.

שאלתי היא על מה שכתוב בתחילת מסכת ברכות, שהקטר חלבים ואברים כל הלילה. האם מדובר על פעולת העלאת החלבים לאש שעל המזבח, ואת פעולה זו צריך לעשות קודם עלות השחר, אף על פי שהם ישרפו אחר עלות השחר, או שצריך שהכל ישרף לפני עלות השחר?

האם יש איסור להכין את הריכוז של הקטורת בכמות שונה מהכמות שהכינו במקדש?

1. ;האם הכהן מברך לפני כל מצווה במקדש: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו בקדושתו של אהרון וציוונו.... לקדש ידיים ורגלים / להיטיב את הנרות / להקטיר את הקטורת / לזרוק את הדם", וכדו'? 2. האם יש ברכה נפרדת לכל אחת מפעולות ההקרבה: קבלת הדם, הולכת הדם, זריקת הדם, הקטרת האיברים? 3 אם כן, מתי המקבל מתחיל לברך על קבלת הדם? 4. מכיוון שהדלקת הנרות כשרה בזר, האם פעולה זו נעשתה ללא ברכה?

מתי מותר לאכול מבשר הקורבן, כגון קרבן שלמים או חטאת? האם מיד אחרי זריקת הדם או רק אחרי הקרבת האימורים?

עבודת המקדש צריכה להיעשות בעמידה דווקא. מהי ההגדרה המדויקת של עמידה בעבודת הכהנים? ישנן עבודות כמו קידוש ידיים ורגליים או קבלת הדם במזרק שיש בהן צורך להתכופף ואף להגיע עם הידיים עד הרצפה. האם כהן שמכופף ברכיים בזמן העבודה - נחשב עומד? אם כן, האם "ישיבה ערבית" (כאשר רק כפות הרגליים נוגעות ברצפה והברכיים כפופות לגמרי) גם נחשבת לעמידה? מה באשר לאכילה, אשר גם היא נחשבת כעבודה, האם אכילת קדשי קדשים על ידי הכהנים צריכה להעשות בעמידה?

כשיבנה ביהמ"ק ב"ב, האם נצטרך להביא את כל הקרבנות שנתחייבנו בהם בזמן הזה כגון חטאות, קרבן יולדת וכו’? לפי סברה פשוטה, התשובה כן. מפני שכעת הבעיה היא טכנית. היינו - אין מזבח בהר הבית. אולם רציתי לדעת אם יש מקור לזה? (לא נראה לי שהמעשה ברבי ישמעאל בן אלישע בשבת י"ב ע"ב הוא מקור הלכתי)

מדוע מי שהפריש חטאתו ואבדה, והקריב אחרת תחתיה, ואח''כ נמצאה הראשונה, דינה שסוגרים אותה ברפת ומונעים ממנה מזון עד שתמות ברעב? זה לא צער בעלי חיים?

האם מותר לנסך על המזבח יין של שביעית?

בכל פעם שאני לומד את הספרים עבודה וקורבנות מספרי הי"ד החזקה להרמב"ם, אני נתקל בעיסוק הנרחב באבדות תערובות ושכחה (למה קורבן הבהמה או קורבן הוקדש). מדוע לא חושבים על סימון הקורבנות, באופן שיצמצם דרמטית את הבעיות האלו, כמובן בלי ליצור מום בבעלי חיים המוקדשים?

למדנו שמנחות הינן בלולות בשמן בלבד, ללא תוספת מים ההופכת את הסולת לבצק. ולמיטב הבנתי, גם את המנחות (וגם הבשר) זורקים על האש ממרחק מסוים, כמו שזורקים דם "מרחוק". א. איך בדיוק מצליחים לזרוק מרחוק את הכל על האש, אם זה לא גוש אחד אז חלק ניכר יתפזר בדרך? ב. איך מודדים את המרחק של הזריקה מהכהן המקריב עד המערכה, מהו המרחק המדויק? ג. מהו מרחק זריקת הדם על היסוד, ומרחק זריקת המנחות והאיברים על האש? האם זה נכון שהזריקה של האיברים נעשית מהכבש, כך שהכהן בכלל לא עולה על המזבח עצמו? ד. האם סידור האיברים על האש נעשה גם הוא מהכבש ולא מהמזבח עצמו? למה?

הטבת הנרות מחולקת לשני שלבים: 5 נרות + 2 נרות. יחד עם זה ההטבה מתבצעת רק בנרות שכבו כבר ולא באלה שעדיין דולקים. 1. מה עושים עם אחד מחמשת הנרות שדלק בחלק הראשון של ההטבה וכבוי בחלקה השני? 2. מה עושים עם נר שדולק עדיין גם בחלק השני של ההטבה? הרי ברור שהשמן ייגמר מתישהו ואז מה ייעשו? 3. מדוע בכלל היה צורך לחלק את ההטבה לשני חלקים ולקבוע את מתן דם התמיד בין הטבת חמישה הנרות ושני הנרות. מדוע לא להטיב את שבעה הנרות ביחד?